שוכב על הגב, מתבונן בשתיקה אל הרקיע זרוע הכוכבים.
השקט והחושך של הלילה במדבר עוטף אותנו כאשר אנו מדברים על העולם, על ההחיים ועלינו. מכירים אחד את השני, ושותקים. ביחד, תחת השמים זרועי הכוכבים של המדבר.
זה היה לפני 20 שנה בערך.
20 שנים חלפו להן - 20 שנים של מחשבות, 20 שנים של מעשים, 20 שנים של חוויות.
אני עדיין מתגעגע לאותן שיחות שהיו לנו אז, תחת השמים זרועי הכוכבים, בשקט של הלילה שהסתיר את סערת ברגשות והמחשבות.
ובכל פעם כשאני בא לבקר אותך, את מזכירה לי את הימים שהיו, את המחשבות, ואת המדבר.
מתבונן בך עכשיו - עדיין שוכבת לך לצידי מתחת לשמי המדבר, שלווה ורוגעת, משאירה אותי עם המחשבות שלי, הזכרונות.
שוכבת כאן לצידי, תחת שמי המדבר, וכל מה שנשאר לי הוא לחוש בין אצבעותיי את האותיות החקוקות באבן אשר מכסה את מקום משכבך האחרון.
"אל גנת-אגוז ירדתי
לראות באבי הנחל
לראות
הפרחה הגפן הנצו הרמונים...."
זוכר אותך תמיד
לפני 13 שנים. 4 בנובמבר 2010 בשעה 12:56
