בערך שנה וחצי או שנתים אני כבר מבלה פה, ובאותה תקופה, אשר לעיתים נדמית כנצח חיים שלמים למדתי והכרתי הרבה.
הכרתי כאן אנשים רבים. חלקם (לשמחתי רובם) מעניינים טובים ונחמדים, וחלקם קצת פחות. את הטובים שבניהם ניסיתי לאמץ אל ליבי ולחלקם אני אף גאה לקרוא חברים. מאחרים פשוט למדתי, ותמיד הקפדתי להקשיב לכולם (שכן כבר נאמר בעבר שאין אדם שהוא חסר תועלת לחלוטין. במקרה הגרוע ביותר הוא יכול לשמש כדוגמא שלילית....)
כפי שרבים מחבריי כבר יודעים, לאחרונה מצאתי מישהי אשר מצאה את הנתיב עמוק אל ליבי והצליחה לא רק לגעת בי אלא גם לעשות אותי שמח ומאושר, ולשמחתי רבים הבחינו בזה ואף אמרו לי לאחרונה כי אני ניראה שמח ומאושר יותר כאדם.
בניגוד למה שאחדים חושבים, ובניגוד לדברים שהתרחשו בעבר, בת זוגי הנ"ל היא ונילית, וכזאת היא תישאר. טוב לה במקום בו היא נמצאת וטוב לי איתה במקום בו אנו נמצאים ביחד.
ולכן, כמו במקרים אחרים בחיים, גם הפעם הגעתי לפרשת דרכים, ועכשיו הוא השלב שבו עלי לעשות את הבחירה האמיצה, לאזור אומץ ולבחור בדרך הנכונה. הדרך הנכונה בשבילי. הדרך הנכונה בשביל שנינו.
זהו אקורד הסיום שלי. כפי שמציין הפרופיל שלי, אני עכשיו "לא בעסק".
אני נישאר כאן כאורח, אני אקשיב, אקרא, ואחווה את דעתי, אולם אני נפרד מכם.
תודה לכל מי שהיה כאן איתי. תודה לכל מי שנגע בי ותודה לכל מי שנגע בליבי ובנשמתי ולמי שהרשה לי לגעת בו בדרכי שלי. כולכם יודעים כמה אתם יקרים לליבי.
היו שלום ו..... תודה על הדגים
לפני 19 שנים. 1 באפריל 2005 בשעה 2:03
