24 שעות עברו מאז הפעם הקודמת שכתבתי כאן לבלוג. 24 שעות ארוכות, עם הרבה תגובות והרבה הודעות. ועכשיו, יום אחד אחרי, עכשיו כבר לא אחד באפריל ואפשר לחזור למציאות.....
החברה שלי יושבת כאן לצידי וקוראת לה בספר שהבאתי לה. היא צוחקת לה בכל פעם שאני מקריא לה את אשר אני כותב לכם, בדיוק כמו שהיא צחקה לפני כמה ימים כאשר סיפרתי לה מה אני מתכנן לאחד באפריל.
לא היא לא פחות ונילית מאשר היא הייתה אתמול ושילשום, והיא גם נישארת ככה, כי זה מה שמתאים לה. אבל..... אני "לא בעסק"??? ניראה לכם????
כשהעלתי את הרעיון הזה בפניה, היא התחליה לצחוק. עם כל האהבה שלה אלי והריחוק שלה מהעולם הזה שלי ושלכם, זה היה לה כל כך ברור שזה לא אמיתי. כל כך ברור עד שזה יכולה להיות מתיחה אמיתית ומוצלחת.....
מגיעה כאן תודה גדולה להרבה אנשים. הרבה אנשים שכתבו לי ופירגנו לי, למרות שלא תמיד זה קל לפרגן באמת, ואיחלו לי את כל הטוב שבעולם. בתגובות, בהודעות הפרטיות, במייל ובמסנגר קיבלתי פניות רבות שתמציתן הוא ברכות, איחולים ושמחה בשמחתי. אז כן, יש לי שמחה ויש לי אהבה ונילית, אבל אני לא הולך לשום מקום...... אני פה ופה אני נשאר!!!!
ושוב תודה לכולכם, תודה על הכל, על הברכות, ועל השמחה, ותודה מראש על זה שבבקשה אל תרצחו אותי במועדון בפעם הבאה שניפגש......
לפני 19 שנים. 2 באפריל 2005 בשעה 0:13
