ובכן, כפי שבטח נוכחת לדעת אין לי יותר מידיי זמן לנשום.
לכן אני גם ממעטת מאוד להיות כאן. לכתוב בכלל אין זמן. רק במהלכו של שיעור עיוני ( ועינויי). שעה וחצי של שממה שאני מקדישה לכתיבה של כמה עמודים כדיי לסכם לעצמי את השבוע. זה מאוד עוזר... השבועות רצים לי בטירוף ואני לא מספיקה שנייה לשבת ולחשוב או לדאוג לעצמי.
אבל איזה תענוג! כל כך חיכיתי לרגע הזה, שאני אהיה עסוקה עד מוות ואתרוצץ לי מחזרה לחזרה מלימודים לעבודה ולהתנדבות החדשה שאני הולכת לעשות יום בשבוע. האמת? אני אפילו גאה בעצמי.
אתמול הודיעו לי שאני כנראה לא מרוששת מספיק כדיי לקבל מלגה. כמה שעות לאחר מכן התקבלתי לעבודה המזוהה ביותר עם אמנים. מלצרות.
למרות הכל, החלטתי להתנדב. סך הכל 4 שעות בשבוע. אין מצב שזה בלתי אפשרי להקדיש מעצמי לאחרים למרות כל העומס.
עבר חודש וחצי מאז שחזרתי ואני כל כך מתגעגעת לאנשים שפגשתי שם... אני רואה תמונות שלהם בהמשך של הטיול שלהם וכל כך רוצה להיות שם איתם! לראות, לחוות, לטעום את כל המקומות המדהימים האלה שלא הספקתי להגיע אליהם.
וכמובן, אליו. זה שנעלם לי. עבר חודש וחצי מאז ראיתי אותו והוא עדיין אצלי בראש. ואחריי חודש וחצי של ניתוק מייאש, פתאום הוא הציץ לשנייה, אמר שלום! נתן סימן! כמה הייתי מאושרת באותו לילה שזה קרה. היה לי חיוך מפגר על הפרצוף שנמחק לאט ככל שהמשכתי לחשוב על העובדה שהבחור היחידי שהצליח לעשות לי משהו נמצא 20 שעות טיסה ממני בעולם אחר לחלוטין ואין שום סיכוי שאראה אותו שוב.
מדכא הא? כן.
יש לי שישי לעצמי היום. ניקיתי את כל הדירת בנים שלנו. אני ושני השותפים הבלגניסטים שלי לא מסתדרים בכל מה שנוגע להיגיינה בסיסית.
הם בטוחים שלעשות כלים פעם בשבוע זה בהחלט מספיק. אהא. כן בטח.
דיי בטוחה שאני אחפש דירה חדשה כשתיגמר השנה הזאת. גם בגלל העובדה שאם אני לא אגור בתוך בית הספר שלי אני אקרוס.
גם ככה אני קרובה להפוך את הכיתה לחדר שינה.
מוזר לי. מוזר שלא בא לי. מעניין למה זה. אולי לא התגברתי עליך עדיין? אבל אני מרגישה שכן. הגוף שלי מנסה לומר לי משהו.
אני עדיין לא מבינה מה זה. מחכה לחשק ולתשוקה שיחזרו אליי. גם בלי ההוא שרחוק לי.
שתהיה לנו שבת נפלאה.
Lily
לפני 14 שנים. 12 בנובמבר 2010 בשעה 15:56
