Inside And Out

בזמן האחרון גיליתי שהכל מתחיל להתפורר.
כל בוקר אני קמה עם סימן שאלה ענק זוהר מעל הראש שלי. וככל שהיום עובר הוא גדל וגדל. לעיתים רחוקות אני מצליחה לכווץ אותו.
בזמן האחרון אני תשושה, ובגלל שאני תשושה אני מתעצלת לקום מוקדם יותר כדיי לעבוד על דברים, ואני מעדיפה לראות עוד איזו סדרה קומית עם שחקנים שכבר סיימו בית ספר למשחק, במקום לתרגל את מה שהם כבר שכחו.

נקלעת לתהום הבינוניות ואני כבר לא חושבת שיש דרך חזרה.

ודאי, המשפט הכי ידוע של המורה שלי למשחק היא שלכל אחד לוקח את הזמן שלו והוא התחיל להבין מה רוצים ממנו רק בשנה ב'.
אבל הוא בעצמו כבר סימן לו פייבוריטים והוא בעצמו מתנהג בצורה שהוא אומר שהכי פגעה בו כשהוא היה סטודנט.

אני לא מצליחה לשאוב כוחות. אני לא מצליחה להבין איך לסדר את עצמי.
אני מתחילה לפחד מהחזרה לדרום אמריקה. ומה אם לא אמצא עבודה? ומה אם הבחור שלי בכלל לא ירצה אותי שם? או שהוא עצמו לא יהיה שם?

דיברתי איתו לפני חודש בערך, פעם ראשונה מזה המון המון זמן. הייתה שיחה מדהימה. הוא אמר שהוא רוצה לראות אותי ושאל מתי אני כבר באה.
אמר שהוא ייקח אותי איתו לנהר ושהוא מחכה לי. אבל מאז לא דיברנו. ומי יודע אם זה באמת נכון.
דיברתי עם ידיד. אחד שעובד איתו- אמר שהוא מתגעגע אליי. שוב, גורם לי לרצות לנסוע כל כך אבל מה אם יהיה זוועה?
לא עדיף להישאר עם זיכרון מתוק מאשר לנפץ אותו בניסיון פנטזיונרי להגשים איזה חלום או עוד איזו הרפתקאה?
ומצד שני- מה כבר יקרה, אז אני אטוס, ולא תהיה לי עבודה, אז אני אמצא עבודה אחרת, במה? מי יודע... במסעדה או בסוכנות טיולים או בתור מתרגמת אם הספרדית שלי תשתפר. אני עובדת על זה.

הטיסה תקועה לי בראש. אני כל כך רוצה להיזרק איפשהו.
אני מוצאת את עצמי מייחלת לאיזו תאונת דרכים. לא משהו רציני, גג איזה זעזוע מוח קטן. משהו שייתן לי קצת חופש מהמתח ומהלחץ הזה שלא עובר.
מההרגשה שכולם יותר טובים ממך, יותר יפים ממך. ומה שמצחי זה שזו רק ההתחלה. אלה רק הלימודים.
מה תעשי כשתצאי לשוק? הא? מה תעשי?

שאני אוהבת ממש זה לקום בבוקר מאוחר - כן 9 וחצי זה מאוחר מאוד בשבילי,
לגרור את הגוף המנומנם שלי למטבח בבית בצפון - שכולו נקי ונעים (לא כמו הקומונה המג'ויפת בדרום)
ולהכין לי כוס קפה ענקית. להסתכל בחלון לראות שאין סיכוי לצאת החוצה.
כאילו הטבע אומר לי- זה בסדר. תנוחי קצת היום. הנה, סידרתי מזג אויר בלתי אפשרי במיוחד בשבילך!
תודה.
:)

נו.. אז? מה שלומך?
עדיין שם אני מניחה, בטח עם לא מעט בחורות שרודפות אחריך. אתה מיוחד. בחורות אוהבות את זה.
את השילוב המושלם בין גבר חזק אבל רגיש וכמובן יפה.
טוב אני לא אתחיל להלל אותך עכשיו, זה רק ינפח לך עוד את האגו ושנינו יודעים שהוא כבר דיי מנופח גם ככה בזכותי.
אני פשוט אדבר קצת על עצמי ברשותך. לא בטוחה שזה עוד מעניין אותך אבל בשביל הסר ספק אני אספר. (אוי אני פולנייה שזה מבחיל!)

היו לי שיחות סוף סמסטר השבוע. זה כזה מן מעמד מלחיץ שבו אתה יושב מול שלושת חבריי הועדה של ביה"ס והם קוראים לך הערכות וציונים על הסמסטר שהיה.עוברים ממש מורה-מורה ומקריאים לך בדיוק מה כל אחד חושב עליך. טוב, אז יחסית המצב טוב. לא מושלם ואני לא בדיוק בראש הכיתה שלי כמו שציפיתי אבל טוב.
המורים שלי אוהבים אותי ומאמינים בי, המנהל קצת לא סובל אותי כי הוא אומר שאני פרפקטציוניסטית מידיי ושזה עלול להרוס לי.
הוא אמר לי לשים זין! -אם המנהל אומר לך לשים זין כנראה שאת באמת צריכה לשים זין חמודה...
אני יודעת למה הוא מתכוון. איכפת לי מידיי. אני מבינה את זה.
טוב יש לי על מה לעבוד לסמסטר הבא. עכשיו יש לי חודש של מנוחה (ממש מנוחה, לבנות בה מיליון תרגילים, ולא מעט חזרות ..)
אבל לפחות אני ישנה קצת יותר וחזרתי הבייתה ליומיים לראות את המשפחה והחברים שלא ראיתי כבר חודשיים בערך.

-ואיך אני מסכמת את הסמסטר הזה?
שאלה טובה. לא יודעת. לא מרגישה שהוא באמת נגמר. אני לחוצה. אני מרגישה אשמה בזה שאני נחה ומצד שני אני לא מצליחה לקום מהמיטה. אני אוכלת זבל של אוכל ומעשנת בכמויות וגם שותה כמובן איך אפשר שלא? בריאה אני לא.
מתחשק לי לפתח איזו מחלת נפש ולפרוש מהחיים האלה לאיזה חודשיים שלושה ולחזור רעננה ונקייה ולהתחיל למחדש. אני לא בטוחה איך לעשות את זה בלי.

כל יום הוא מאבק אצלי.
כל יום אני מתחילה מתהום ומטפסת למעלה לאט לאט. אבל הטיפוס לא עוזר כי בבוקר שלמחרת אני שוב למטה. מסתכלת על נקודת אור קטנה ומנסה לטפס אליה. אתה לא צריך לדעת את זה. אתה צריך לחשוב שהכל מושלם אצלי.

-מה שלום הגברים בחיי?
מצחיק שאתה שואל את זה. ובכן אם אתה ממש צריך לדעת עוד לא מצאתי לך תחליף ראוי.
יש איזה בחור. לא בדיוק הטייפ קאסט שהייתי מועידה לעצמי אבל יש בו משהו. זה בטח לא יימשך עוד הרבה זמן כי הוא מתחיל להיקשר אליי וזה מתחיל להלחיץ אותי. אני יודעת שאין לנו סיכוי, אני יודעת שאנחנו לא מתאימים ואני יודעת שהוא מעניין אותי איכשהו.
אני מתגעגעת לאינדיאני שלי. אני גם מתגעגעת אליך. אתה יודע שעשיתי עליך תרגיל? כן, אחד טוב אפילו.
לפני כמה ימים נתקלתי בתמונות שלנו וראיתי שנמחקו לי כמה תיקיות. עשרות תמונות יפהפיות שלנו יחד נעלמו לי מהמחשב ופשוט התחלתי לבכות! אין לי מושג איך להשיג אותן ממך מאחר ואתה לא מדבר איתי בכלל.

סבא שלך נפטר. איך אני יודעת? אחותך התקשרה. וגם אמא שלך. אני צריכה לנסוע לבקר אותן. אני ממש מתגעגעת אליהן.
לכל המשפחה שלך. אתה זוכר איך סבא שלך אהב אותי? אני זוכרת מה אמרת לי על זה- טוב סבא שלי תמיד אוהב בחורות יפות..
סבא שלך היה מניאק לא קטן אבל אני חיבבתי אותו. היה בו משהו, חיוך ציני פנימי כזה. מן השקפה על החיים שלא הייתה ניתנת לשינוי.
הוא עבר המון. והסוף שלו היה זוועתי. כאב לי עליו. אף אחד הוא לא רוע מוחלט ולא טוב מוחלט. אולי חוץ מאמא שלי. היא מרשמלו מצופה בשוקולד חם ונוגט בפנים.

ההרים קוראים לך? לך אליהם. גם לי הם קוראים. נראה כמה אני אחזיק מעמד לפניי שאני אברח לי שוב לשם.
הטיפוס מניב יותר תוצאות שם משום מה.

שלך, עד להודעה חדשה,

Lily

כל כך חיכיתי לחורף הזה... שיחמם אותי קצת עם הקור הזה שלו. שיהיה לי כיף להתכרבל עם בחור מתוק על ספה ב"שית מול טלויזיה שדולקת על כלום.
לחזור להורים בצפון מידיי פעם ולפגוש את כל האהובים שלי ולספר להם כמה אני מצליחה לתמרן בין לימודים ועבודה והתנדבות.
וכמה המציאות היא שונה ומגעילה לפעמים. הקור הזה עושה לי רק רע, אין לי זמן לנשום אפילו לרגע והייתי צריכה להבריז מלימודים כדיי לעשות שיעורים. כמה אירוני. שמעתי שסבא שלך נפטר.. טוב ידענו שזה יקרה כבר הרבה זמן אבל עדיין אני מרגישה שכל החיים שלך משתנים ואני לא שם. מצד שני גם אתה לא. אתה בכלל נסעת לדרום אמריקה. כן כן דיברתי עם אמא שלך. התקשרתי אליה יום אחד בהתקף געגועים והיא סיפרה שאתה בצ'ילה.
וכל מה שאני יכולתי לחשוב עליו זה שאתה בצ'ילה, והפרואני המתוק שלי בצ'ילה, וכולם שם חוץ ממני. וכמה זה היה יכול להיות מצחיק אם הייתם נפגשים שם שניכם. מה אני יודעת אולי זה באמת קרה. אמרתי שאני אסע לקיבוץ. לבקר את המשפחה שלך. הבטחתי לאמא שלך שאבוא.
לא יודעת אם זה באמת יקרה אבל אני באמת מתגעגעת אליהם.
חלמתי עליך אתמול אתה יודע? לא חלמתי עליך כמעט אף פעם אחריי שנפרדנו ופתאום אתמול, אחריי ערב מוזר ומהנה עם חברים ותיקים, במיטה לא שלי (אצל ידיד טוב, תירגע) חלמתי עליך. חלמתי שאני מנשקת אותך נשיקה ארוכה ומחרמנת. אני לא מאמינה שהיה לי חלום סקס עליך!
חברה כתבה לי מכתב על יום שהיא הייתה אצלי. ישנו יחד במיטה שלי והיא התעוררה מאוד מוקדם. היא כתבה שהיא הסתכלה עליי ישנה ונראיתי לה מושלמת. אני מרגישה הכי פגומה בעולם. כשקראתי את זה ירדו לי דמעות. מה מושלם בי? אני כלום. רע לי. אני רוצה החוצה. אני רוצה שזה ייגמר ולקחת מטוס חזרה לפרו ולא לחזור לכאן אף פעם. אולי שם, עם כל הפרואנים המכוערים האלה אני ארגיש יפה. אולי.
משהו בי רוצה שתחזור ותתחנן שאקח אותך חזרה. למרות שהמשהו הזה יודע שזה לא יקרה בחיים.

זהו, אחריי שהוצאתי את כל הרעל, שיהיה לכולנו שבוע טוב, נטול ייסורים ונטול כאב.

Lily

ובכן, כפי שבטח נוכחת לדעת אין לי יותר מידיי זמן לנשום.
לכן אני גם ממעטת מאוד להיות כאן. לכתוב בכלל אין זמן. רק במהלכו של שיעור עיוני ( ועינויי). שעה וחצי של שממה שאני מקדישה לכתיבה של כמה עמודים כדיי לסכם לעצמי את השבוע. זה מאוד עוזר... השבועות רצים לי בטירוף ואני לא מספיקה שנייה לשבת ולחשוב או לדאוג לעצמי.
אבל איזה תענוג! כל כך חיכיתי לרגע הזה, שאני אהיה עסוקה עד מוות ואתרוצץ לי מחזרה לחזרה מלימודים לעבודה ולהתנדבות החדשה שאני הולכת לעשות יום בשבוע. האמת? אני אפילו גאה בעצמי.
אתמול הודיעו לי שאני כנראה לא מרוששת מספיק כדיי לקבל מלגה. כמה שעות לאחר מכן התקבלתי לעבודה המזוהה ביותר עם אמנים. מלצרות.
למרות הכל, החלטתי להתנדב. סך הכל 4 שעות בשבוע. אין מצב שזה בלתי אפשרי להקדיש מעצמי לאחרים למרות כל העומס.

עבר חודש וחצי מאז שחזרתי ואני כל כך מתגעגעת לאנשים שפגשתי שם... אני רואה תמונות שלהם בהמשך של הטיול שלהם וכל כך רוצה להיות שם איתם! לראות, לחוות, לטעום את כל המקומות המדהימים האלה שלא הספקתי להגיע אליהם.
וכמובן, אליו. זה שנעלם לי. עבר חודש וחצי מאז ראיתי אותו והוא עדיין אצלי בראש. ואחריי חודש וחצי של ניתוק מייאש, פתאום הוא הציץ לשנייה, אמר שלום! נתן סימן! כמה הייתי מאושרת באותו לילה שזה קרה. היה לי חיוך מפגר על הפרצוף שנמחק לאט ככל שהמשכתי לחשוב על העובדה שהבחור היחידי שהצליח לעשות לי משהו נמצא 20 שעות טיסה ממני בעולם אחר לחלוטין ואין שום סיכוי שאראה אותו שוב.
מדכא הא? כן.
יש לי שישי לעצמי היום. ניקיתי את כל הדירת בנים שלנו. אני ושני השותפים הבלגניסטים שלי לא מסתדרים בכל מה שנוגע להיגיינה בסיסית.
הם בטוחים שלעשות כלים פעם בשבוע זה בהחלט מספיק. אהא. כן בטח.
דיי בטוחה שאני אחפש דירה חדשה כשתיגמר השנה הזאת. גם בגלל העובדה שאם אני לא אגור בתוך בית הספר שלי אני אקרוס.
גם ככה אני קרובה להפוך את הכיתה לחדר שינה.

מוזר לי. מוזר שלא בא לי. מעניין למה זה. אולי לא התגברתי עליך עדיין? אבל אני מרגישה שכן. הגוף שלי מנסה לומר לי משהו.
אני עדיין לא מבינה מה זה. מחכה לחשק ולתשוקה שיחזרו אליי. גם בלי ההוא שרחוק לי.

שתהיה לנו שבת נפלאה.

Lily

כבר שבוע שאני חולמת עליך... ואתה מתרוצץ כמו מטורף אצלי במחשבות המוח קודח והלב דופק
ואני משתגעת כבר!
אוף!
לא יכולה לפרט יותר מזה כרגע רק צריכה לפרוק קצת מתח.
אוף אוף אוף אוף אוף למה חזרתי למה למה למה????
תן לי להפסיק הכל, לעזוב הכל, לחזור בטיסה לאמסטרדם 5 שעות ואז קונקשן לפרו 12 וחצי שעות ואז עוד שעה אחת קטנה.
ואני שם. במקום המקולל והמבורך הזה איתך. אני אצא איתך לטבע כל פעם. לא איכפת לי.
תן לי רק עוד לילה אחד איתך שם בחוץ. מליון כוכבים מאירים מעלינו ואנחנו ישנים אחד בתוך השנייה.
מרמים את הקור.

זהו. פרו מחכה לי.
מחר אני שם.
אני לוקחת אותך איתי. כנראה שאתה עדיין מקנה לי טיפת ביטחון ואני תמיד ספונטנית יותר כשאתה בסביבה.
חוץ מזה, זה שאתה חנון דביל והחלטת להמיר טיול של חיים שלמים בישיבה ממושכת בניו יורק,
לא אומר שאתה לא יכול לקבל טעימה קטנה...

משננת ספרדית למתחילים ויאללה... נתראה בעוד חודש.

לא יכולה לדמיין את החיים שלי ללא מוסיקה.
לא מצליחה להבין אנשים שהחיים שלהם נטולי אמנות ומוסיקליות בפרט... ניסיתי. באמת.

לא משנה איזו תקופה תעבור עליי, ביחד ולבד- תמיד יהיה אמן אחד, או שיר אחד שילווה אותה.
בן הרפר מלווה אותי עכשיו, סיכוי מאוד סביר שילווה אותי גם בפרו.
הייתי שמה לכם אותו כאן אבל אני רוצה שתחפשו לבד, סדיסטית קטנה שכמותי...

הנה טעימה מהגאון המתוק הזה:
Another lonley day- Ben Harper


Yes indeed, I'm alone again.
And here comes emptiness crashing in.
It's either love or hate,
I can't find in between,
'cause I've been with witches and I've been with a queen.

It wouldn't have worked out anyway.
So now it's just another lonely day.
Further along we just may.
But for now it's just another lonely day.

Wish there was something now I could say or do.
I can resist anything but the temptation from you.
But I'd rather walk alone than chase you around.
I'd rather fall myself than let you drag me on down.

It wouldn't have worked out anyway.
And now it's just another lonely day.
Further along we just may.
But for now, it's just another lonely day.

Yesterday seems like a life ago,
'cause the one I love today, I hardly know,
You I held so close in my heart, Oh dear,
Grow further from me with every fallen tear.

It wouldn't have worked out anyway.
So now it's just another lonely day.
Further along we just may.
But for now it's just another lonely day.
For now it's just another lonely day.
For now it's just another lonely day.

לתל אביב גורמות לי להרגיש קצת כמו תיכוניסטית...
לפחות עכשיו יש לנו מכוניות :)

זה לא היה אמור להסתיים כך. הכל משתנה כל יום ואני אפילו לא רואה את זה קורה.
אני רק מרגישה את ההתפוררות הזאת, ורסיסים קטנטנים שחומקים מבין האצבעות שלי. איך החיים שלי התהפכו ביום אחד.
אני עדיין מנסה להתעורר מהחלום הזה.
ואני לבד. אני מוקפת במשפחה שלא תומכת. בחברים שנמצאים שם רק כשזה נוח להם.
ואתה.
אתה בטח נהנה מכל רגע. ככה אני מדמיינת אותך בראש שלי. חי בתוך השקט שביקשת. מטייל, חווה, הולך לאיבוד,
פוגש מליון אנשים חדשים...
אולי.
ואולי לא?

אני לאט לאט מפסיקה לחשוב עליך כל יום. ברגע שאני אעבור ממך יישבר עוד משהו קטן בתוכי.
כדיי להחלים באמת, כדיי להתחיל לגדול, צריך להגיע לגרעין. והדרך אליו רצופה בשברים.