שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Inside And Out

לפני 13 שנים. 6 בפברואר 2011 בשעה 9:24

נו.. אז? מה שלומך?
עדיין שם אני מניחה, בטח עם לא מעט בחורות שרודפות אחריך. אתה מיוחד. בחורות אוהבות את זה.
את השילוב המושלם בין גבר חזק אבל רגיש וכמובן יפה.
טוב אני לא אתחיל להלל אותך עכשיו, זה רק ינפח לך עוד את האגו ושנינו יודעים שהוא כבר דיי מנופח גם ככה בזכותי.
אני פשוט אדבר קצת על עצמי ברשותך. לא בטוחה שזה עוד מעניין אותך אבל בשביל הסר ספק אני אספר. (אוי אני פולנייה שזה מבחיל!)

היו לי שיחות סוף סמסטר השבוע. זה כזה מן מעמד מלחיץ שבו אתה יושב מול שלושת חבריי הועדה של ביה"ס והם קוראים לך הערכות וציונים על הסמסטר שהיה.עוברים ממש מורה-מורה ומקריאים לך בדיוק מה כל אחד חושב עליך. טוב, אז יחסית המצב טוב. לא מושלם ואני לא בדיוק בראש הכיתה שלי כמו שציפיתי אבל טוב.
המורים שלי אוהבים אותי ומאמינים בי, המנהל קצת לא סובל אותי כי הוא אומר שאני פרפקטציוניסטית מידיי ושזה עלול להרוס לי.
הוא אמר לי לשים זין! -אם המנהל אומר לך לשים זין כנראה שאת באמת צריכה לשים זין חמודה...
אני יודעת למה הוא מתכוון. איכפת לי מידיי. אני מבינה את זה.
טוב יש לי על מה לעבוד לסמסטר הבא. עכשיו יש לי חודש של מנוחה (ממש מנוחה, לבנות בה מיליון תרגילים, ולא מעט חזרות ..)
אבל לפחות אני ישנה קצת יותר וחזרתי הבייתה ליומיים לראות את המשפחה והחברים שלא ראיתי כבר חודשיים בערך.

-ואיך אני מסכמת את הסמסטר הזה?
שאלה טובה. לא יודעת. לא מרגישה שהוא באמת נגמר. אני לחוצה. אני מרגישה אשמה בזה שאני נחה ומצד שני אני לא מצליחה לקום מהמיטה. אני אוכלת זבל של אוכל ומעשנת בכמויות וגם שותה כמובן איך אפשר שלא? בריאה אני לא.
מתחשק לי לפתח איזו מחלת נפש ולפרוש מהחיים האלה לאיזה חודשיים שלושה ולחזור רעננה ונקייה ולהתחיל למחדש. אני לא בטוחה איך לעשות את זה בלי.

כל יום הוא מאבק אצלי.
כל יום אני מתחילה מתהום ומטפסת למעלה לאט לאט. אבל הטיפוס לא עוזר כי בבוקר שלמחרת אני שוב למטה. מסתכלת על נקודת אור קטנה ומנסה לטפס אליה. אתה לא צריך לדעת את זה. אתה צריך לחשוב שהכל מושלם אצלי.

-מה שלום הגברים בחיי?
מצחיק שאתה שואל את זה. ובכן אם אתה ממש צריך לדעת עוד לא מצאתי לך תחליף ראוי.
יש איזה בחור. לא בדיוק הטייפ קאסט שהייתי מועידה לעצמי אבל יש בו משהו. זה בטח לא יימשך עוד הרבה זמן כי הוא מתחיל להיקשר אליי וזה מתחיל להלחיץ אותי. אני יודעת שאין לנו סיכוי, אני יודעת שאנחנו לא מתאימים ואני יודעת שהוא מעניין אותי איכשהו.
אני מתגעגעת לאינדיאני שלי. אני גם מתגעגעת אליך. אתה יודע שעשיתי עליך תרגיל? כן, אחד טוב אפילו.
לפני כמה ימים נתקלתי בתמונות שלנו וראיתי שנמחקו לי כמה תיקיות. עשרות תמונות יפהפיות שלנו יחד נעלמו לי מהמחשב ופשוט התחלתי לבכות! אין לי מושג איך להשיג אותן ממך מאחר ואתה לא מדבר איתי בכלל.

סבא שלך נפטר. איך אני יודעת? אחותך התקשרה. וגם אמא שלך. אני צריכה לנסוע לבקר אותן. אני ממש מתגעגעת אליהן.
לכל המשפחה שלך. אתה זוכר איך סבא שלך אהב אותי? אני זוכרת מה אמרת לי על זה- טוב סבא שלי תמיד אוהב בחורות יפות..
סבא שלך היה מניאק לא קטן אבל אני חיבבתי אותו. היה בו משהו, חיוך ציני פנימי כזה. מן השקפה על החיים שלא הייתה ניתנת לשינוי.
הוא עבר המון. והסוף שלו היה זוועתי. כאב לי עליו. אף אחד הוא לא רוע מוחלט ולא טוב מוחלט. אולי חוץ מאמא שלי. היא מרשמלו מצופה בשוקולד חם ונוגט בפנים.

ההרים קוראים לך? לך אליהם. גם לי הם קוראים. נראה כמה אני אחזיק מעמד לפניי שאני אברח לי שוב לשם.
הטיפוס מניב יותר תוצאות שם משום מה.

שלך, עד להודעה חדשה,

Lily


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י