לפני 15 שנים. 22 במרץ 2009 בשעה 21:57
שריקת הפתיחה נשכחה מזמן.
אני רוכב במסלול צר,
על סוס מתכת משונן.
סוסי הלהבה שלהם דוהרים מלפניי
ומדי פעם אני מדביק אותם -
מנסה לתפוס את זרועותיהם
ולנשוך, לינוק מהם מהות.
הלהבות מחממות את המתכת
ועורי נכווה.
רק הלהט הפנימי שלי
מחזיק אותי שם.
מותש, לוהט, אני נסוג לאחור,
לחדש כוחותיי.
הזמן והגורל לא ימתינו.
הם רק מסתכלים לאחור
בחיוך מזמין.