לפני 3 שנים נפרדנו,
היינו בסך הכל 4 שנים ביחד.
נפרדנו בעיקר בגלל שאני לא אהבתי כמו שאת אהבת,
כי היה לי קשה, עם הגישה שלך לחיים... עם הניוון הזה.
אבל תמיד הערכתי אותך, וידעתי שיש לך הרבה יותר יכולת ממה שהערכת בעצמך.
הפסקנו כבר להיפגש.
אולי כי כל פעם שניפגשנו, כנראה בגלל שעדיין הרגשת -
ניסית לעורר בי כל תגובה, אפילו שלילית.
ואני, אני מזמן לא שם כבר. לא היה לי עניין בהתכסחות הזאת.
דאגתי לך. תמיד דאגתי לך. רציתי שתתעוררי.
ברחת לצרפת, כי שם את חושבת שתמצאי "מנוחה". שתוכלי להאט את קצב החיים הזה.
את יודעת שאני חושב, שמנוחה יש רק בעריסה ובקבר. בכל שאר הזמן אנחנו רצים. לא משנה כמה עייפים נהיה.
אבל את אחרת ממני. ובכל זאת, קיוויתי שמשהו טוב יקרה, שיעיר אותך.
והנה, את בצרפת, ופעם ראשונה מזה שנים... שאני מסתכל בתמונות (החדשות) שלך,
וחושב לעצמי - איזו יפה את. יפיפייה. זוהרת. החזרת את עצמך אולי 6 שנים אחורה.
אני מאושר מההרגשה הזאת, שאולי חזרת לעצמך קצת. את עם עיניי הבובה האלה והעור הבהיר האיכותי הזה שלך.
אני מקווה, שאת ההתחלה הזאת תמשיכי, שלא כמו ההתחלות האחרות. תמיד היית טובה בהתחלות...
נ.ב.
ובנימה לא קשורה בעליל - שיניתי ניק. הגעתי למסקנה שהקודם היה לא מתאים לאווירה. :)
לפני 15 שנים. 25 במרץ 2009 בשעה 23:36
