אני מרגיש את רמות הטסטורון עולות בתוכי.
חושי הטורף מתחדדים שם בפנים -
תחרותיות, השגיות, שאפתנות...
אני נזכר במסיבה האחרונה,
ואיך שפשוט הברחתי משם שני אנשים שהתחילו איתה.
לא עשיתי כלום באמת,
רק הלכתי לכיוון שלה בקצב אחיד, מביט בהם.
אחד מהם נסוג בלי לומר מילה,
אחר, בחור נחמד מאד, אפילו התנצל.
בלי שאמרתי מילה.
בחדר כושר אני מתאמן באימון ארוך.
אני מרגיש את הזיעה ניגרת על רקותיי בעדינות,
אני חש את נשימותיי מהמאמץ,
נהנה מהכאב הפנימי בשריר. האדרנלין.
מתכנן בקפידה את הקריירה שלי,
אני יודע שעכשיו זה הצ'אנס האמיתי שלי
להראות את היכולות שלי,
ולקבל את מה שאני רוצה.
אני נזכר בתמונות שדיגמנה עבורי,
לבושה רק בהפתעה שקניתי לה.
כל כך סקסית, כל כך כמו שראיתי אותה בדמיוני,
עם אוזני השפנפנה והלבוש המינימלי הזה.
הנתינה שלה מוחלטת, אמיתית, ללא חרטה.
היא מחזקת לי את האמון בה,
אמון שהיא רכשה מהר מאד, מעצם טיבעה.
הוא יוצר אצלי את הרצון האדיר בנתינה חזרה.
היא יוצרת אצלי רגשות.
אני חושב, אני מרגיש,
שהנוכחות שלה מחזירה לי חלקים אבודים,
חלקים מהילד ההוא, החולם, הרוצה, היוצר,
שחשבתי שאינם עוד.
לפני 14 שנים. 13 במאי 2009 בשעה 21:09