לפני 15 שנים. 18 במאי 2009 בשעה 16:53
שובבה. בהיפר.
הכי כיף לשבור אותך כשאת ככה.
תפסתי. חזק.
האכזריות המתוקה גואה בתוכי.
על ארבע. עם גאג.
יבבות.
השוט מלטף בכאב.
יבבות ועוד יבבות.
הן מרעיבות אותי לעוד.
ועוד מגיע.
ליטופים אחרונים.
שחרור איטי.
את צונחת. נושרת מבין האצבעות שלי.
כל האנרגיה נתנה את מקומה לרוגע תשוש.
את לא כאן. את פשוט בעולם אחר.
עיניים עצומות ומרחפת.
כולך כחומר ביד היוצר עכשיו.
מאוחר יותר לחשתי לך,
שאני מאוהב בך קצת.
ענית לי "הרבה".
שאלתי - מי?
"אני בך".
ריחוף. שכחתי את מהות התחושה.
עכשיו אני זוכר.
