לפני 15 שנים. 30 בספטמבר 2009 בשעה 17:09
כוס יין ושני חתולים.
נוף מהמם מגובה רב.
לילה רגוע.
יללות של תנים במרחק.
הרגשה כזאת שמשהו ממש לא בסדר.
משהו התפורר בשקט מאחורייך,
התפורר עד עפר.
בסוף הרוחות הפרועות מנשבות.
זה מרגיש שלוקחים ממך בכוח
מתנה שניתנה לך,
היישר מהזרועות האוחזות בה.
תחילה העצב ממלא
ואז הכעס בא לרפד אותו,
כמו ארס חם שמחליק באיטיות
על הצד הפנימי של הרקות.
שאלות באות ושורטות.
במה אני מחזיק?
מה עוד אני עתיד לאבד מזה?
מה עוד משאיר אותי שם?
והתשובות לא ברורות ומרות.
כמו ללעוס אבק.
אבק שמתפורר.
