לפני 13 שנים. 11 ביוני 2011 בשעה 21:27
ויש את הרגעים האלה,
שהחיה מרגישה לחוצה אל הקיר
והיא מתפרצת.
אעדן את פראיותה,
אתן לה לדבר בחיוך ובשקט,
ועדיין הטפרים ישאירו סימניהם
בבשר החי.
סופגת,
חצי חיוך מצוייר על פנים נוגות.
הבנה מהולה בפגיעה.
איך אסביר, שככה אני אוהב -
קרוב ממש, בין שיניי,
אבל לפרקים.
כמה נורא זה מרגיש,
כשאתה לא יכול להזדהות עם הדרך,
בה מנסים לאהוב אותך.
