במסגרת מיוני הניירת האינסופיים נתקלתי במוסף פרסומי שהופק על ידי ארגון "משפחה חדשה". ארגון שאחת ממטרותיו המרכזיות היא "קידום חקיקתו בכנסת של חוק יסוד: המשפחה, המכיר בכל צורות ההתקשרות הזוגית ובמשפחה החד הורית". אכן, מטרה ראויה ומבורכת.
המוסף נושא את הכותרת "מילון המשפחה החדשה", ובפתחו מצוטטת מנכלי"ת הארגון באומרה "כאשר התחלנו ללקט את המושגים ... יצאנו למסע אל העולם החדש שלנו, עולם משפחתי חדש, שהעיקר בו היא הבחירה החופשית שלנו, עולם שבו אנחנו בוחרים את בני זוגנו וצאצאינו".
יפה. דיפדפתי לי קלות ב"מילון", ומצאתי תחת א' הגדרה לאהבה חופשית: "יחסי אהבה שאינם דווקא על פי המסורות הדתיות או הדפוסים החברתיים המקובלים. אהבה יכולה להיות בין בני אותו מין, אף בניגוד לחוקי הדת והמדינה בענייני נישואין וגירושין".
איזו פתיחות, ממש מבטיח.
באות ב' מצאתי הגדרה לביגמיה: "נישואין כפולים, כאשר אדם נושא בעת ובעונה אחת יותר מאישה אחת. הביגמיה אסורה על פי החוק, והעובר על החוק צפוי לעונש".
נטול שיפוטיות. עובדתי וענייני. לא רע.
וכך עוד ועוד, עד שנתפסו עיניי בהגדרה למזוכיזם: "תשוקה חולנית של אדם לספק את תאוותו המינית על ידי צער או עינויים גופניים שגורמת לו האישיות האהובה עליו. בעבר, בטרם קיבלו זכויות הפרט לחיים בכבוד, לתמיכה ולביסוס שיש להן היום, נאצלו נשים רבות להישאר במסגרת של חיי נישואין אומללים, וסבלו מהתעללות פיזית ונפשית בלא יכולת לקום ולעזוב. היום אנו מכירים בכך שלכל אדם זכות מובנית לנהל חיי משפחה מאושרים ותקינים, ולכן מי שמסכים להשלים ברמת היומיום עם סבל שנגרם לו במערכת יחסיו עם בן או בת זוגו, בינינו, חייב להיות קצת מזוכיסט."
וואללה. בינינו, החכמתי.
לפני 16 שנים. 10 בפברואר 2008 בשעה 19:10
