אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בוקר בנכר

יושב בארץ זרה. בעיר זרה. ומחפש את הזהות שלי. אבל מה יש לחפש בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. המחשבה שאם הרצל יכל למה אני לא. אז מכאן מהמרפסת הזו אני ממתין לאנרגיות שהתעוררו יעטפו אותי. והמחשבה שאי שם מחכה לי את שקוראת שורות אלו ולא מפסיקה לרטוט כמו בזמן שאני קושר אותך. והמכות מתגברות. אך שאת כמהה לעוד מכה ועוד מכה. כולך כבר רטובה. אבל כל דבר בזצנו.את קשורה כשרגלייך לידיך קשורות יחדיו. מפסעתך ועקוזך פתוחים לרווחה. כולך אדומה מהמכות. ואני שואל עד מתי ישארו הסימנים בלבי מקווה כמה שיותר. הרגליים שלך רועדות כמו הפלפון שרוטט. את יודעת שעוד מעט אחדיר לך את ידי לחורים הרטובים. אני מורח לך שמן סיכה ואת כבר בטוחה שזה מגיע. לא כלבה שלי קודם את מוצצת אפילו שראדך נטוי לאחור. את רוצה אותט בפיך. לא עדיין לא תקבלי את הסוכריה קודם נטפל בעטינים שלך. לא מכאן ההמשך בכלל לא ברורר ואני משריר את ההמשך לשבוע הבא. בינתיים יושב בבזל וחושב שהמים שזורמים פה עושים לי חשק להשתין. ואת הרי לא פה. אז חכי לי שם. אני כבר בא.
לפני 7 שנים. 27 במרץ 2017 בשעה 6:48

יש ימים שפשוט מתחילים בלבן ומסתיימים באדום. יש ימים שמתחילים באדום ומסתיימים בלבן. מה שתמיד נשאר זה העכוז שלך שאני חולה עליו. זאת המיניות בהתגלמותה. ולחשוב שפעם חשבנו שתחת מגעיל חחח. זה הרי קודש הקודשים. והחכמה לדעת להשתמש בו כראוי. רבות הנשים שלא מודעות לעוצמה שבכך.  גם אני נחשפתי לזה לפני לא מעט שנים. מהמקום שאני רואה את העקוז ובמיוחד שהוא קשור היטב ופיך חסום כמובן אחרת הקירות יפלו. מהמקום הזה אני חושב רק אם האורגאזמות המטורפות שייצאו ממך. אז כל מה שנשאר זה שעור אך להעניק אורגאזמות רצופות אך לגרום לך להיות קשורה ולהרגיש בכל זאת שאת מרחפת. הכל עיניין של מודעות  עיניין שאת יודעת לשים את נפשך ליבך גופך לאדם הנכון. לדעת להקריב הכל וממש הכל לשולט שיעשה בך כרצונו כי את יודעת שרצונו רק יתן לך להמריא רחוק למקומות שלא חלמת להגיע. אז יום טוב לטייסות ולחולמות. 

אנסטסיהY סטייל - מחכה לזה. למרות שלדעתי כבר הגענו לזה
לפני 7 שנים
אנסטסיהY סטייל - מחכה לזה. למרות שלדעתי כבר הגענו לזה
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י