אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בוקר בנכר

יושב בארץ זרה. בעיר זרה. ומחפש את הזהות שלי. אבל מה יש לחפש בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. המחשבה שאם הרצל יכל למה אני לא. אז מכאן מהמרפסת הזו אני ממתין לאנרגיות שהתעוררו יעטפו אותי. והמחשבה שאי שם מחכה לי את שקוראת שורות אלו ולא מפסיקה לרטוט כמו בזמן שאני קושר אותך. והמכות מתגברות. אך שאת כמהה לעוד מכה ועוד מכה. כולך כבר רטובה. אבל כל דבר בזצנו.את קשורה כשרגלייך לידיך קשורות יחדיו. מפסעתך ועקוזך פתוחים לרווחה. כולך אדומה מהמכות. ואני שואל עד מתי ישארו הסימנים בלבי מקווה כמה שיותר. הרגליים שלך רועדות כמו הפלפון שרוטט. את יודעת שעוד מעט אחדיר לך את ידי לחורים הרטובים. אני מורח לך שמן סיכה ואת כבר בטוחה שזה מגיע. לא כלבה שלי קודם את מוצצת אפילו שראדך נטוי לאחור. את רוצה אותט בפיך. לא עדיין לא תקבלי את הסוכריה קודם נטפל בעטינים שלך. לא מכאן ההמשך בכלל לא ברורר ואני משריר את ההמשך לשבוע הבא. בינתיים יושב בבזל וחושב שהמים שזורמים פה עושים לי חשק להשתין. ואת הרי לא פה. אז חכי לי שם. אני כבר בא.
לפני 6 שנים. 25 באפריל 2018 בשעה 7:35

שנים שאני חיי את העולם הבדסמי עברתי פרדות מנשלטות חלקן כועבות יותר חלקן פחות.היא נכנסה לחיי כרעם ביום שישי בצהריים המוקדמות.הססנית חוששת חסרת כל ניסיון המבטים שדרו הססנות וחוסר פתיחות.המבטים שלי היו חודרניים.גופה היה בשל פורץ ומשדר סקסיות בלתי נשלטת.עבריה היו בולטים למרחק.אני השתדלתי להשאר אדיש. לקח לה שעה להתרכך להרגיש נינוחה לצידי.עברה לא מעט פגישות עם שולטים ולא מצאה בהם את האינטראקציה.נכון 33 שנים מפרידות בינינו.אך הם נמחקו בדקה כלא היו. פתאום הרגשתי את הידיים שלה מלטפות את שערי ומהר מאד ירדו לחלצי.לקח לנו בדיוק רבע שעה להכנס לשלב שבו התחתלתי להפשיטה ולכבול את ידיה לאחור .ומשם הוספתי תפאורה של 20 אטבים על שדיה 10 לכל אחד.כן הם ענקיים כגודל של כדור רגל לפחות בלי הגזמה.משם עברתי לטפל בישבנה העצום .היא התפטלה ולא יכלה לזוז.כל זה כשאנחנו בחצר על כסא הנדנדה .זאת היתה עבורה הטעימה הראשונה ממני.משם עצרתי ונתתי לה להבין שמכאן חייה משתנים. ואכן הכל השתנה אצלה וגם אצלי.ההמשך לכל הסיפור בהמשך.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י