נשים משפילות

היה זה ערב יום חמישי, שמבחינת ליאן ושירי היה אחד המעצבנים.
"היום היה לי יום מה-זה מעצבן בעבודה" - כעסה שירי - "רבתי עם הבוסית שוב. היא כל הזמן מחפשת אותי"
"שלי היה לא פחות גרוע" - השיבה לה ליאן - "היום כשחניתי נכנס בי איזה אידיוט ולא השאיר אפילו פתק. כל הצד הימני של האוטו הרוס"
"באסה... טוב, לפחות נפצה את עצמנו במסיבה טובה היום בערב"
"כן" - ענתה ליאן - "אבל קודם צריך לאכול משהו"
"כן, אבל אני ממש לא בחשק לבשל..."
"אז בואי נזמין פיצה, הכי טוב"
שירי התקשרה לחברת פיצות והזמינה מגש משפחתי של פיצה זיתים, תוך הבטחה שתוך חצי שעה המגש יהיה בביתן.
בינתיים ליאן לבשה בגדים אדומים והתכוננה ליציאה.
חצי שעה עברה אבל לא נראה זכר לשליח.
"נו איפה הוא?" - "הסתובבה ליאן אנה ואנה - "אנחנו עוד צריכות לצאת היום"
"לא יודעת" - הציצה שירי בשעונה - "אבל זה ממש מרגיז. רק זה היה חסר היום"
עוד רבע שעה חלפה.
"כשהשליח יגיע לפה הוא יחטוף" - קראה ליאן.

"אני מתקשרת אליהם" - אמרה שירי והתקשרה לחברת הפיצות.
היא ניתקה את השיחה ואמרה "הם אמרו שהשליח בדרך"
עוד חצי שעה חלפה.
"עכשיו אני אראה להם" - כעסה ליאן וניגשה אל הטלפון.
בדיוק כשהרימה את השפופרת לחייג נשמע צלצול באינטרקום.

************

יובל השליח פתח את הדלת החיצונית ועלה במעלית. כשהגיע לדירה הנכונה צלצל בפעמון.
קול נשי נשמע מבעד לדלת - "הדלת פתוחה"
בזהירות משך יובל בידית ופתח את הדלת. לאחר שנפתחה הדלת במלואה ראה 2 בחורות כעוסות יושבות בקצה החדר וניגש אליהן בצעדים מהירים.
"הנה המגש שלכן" - אמר והניח את המגש על השולחן במטבח.
ליאן לאחר כמה שניות אמרה :"אתה לא חושב ששכחת משהו?" ופניה אדומות מעט.
"מה?"
"תחשוב קצת" - אמרה ונענה את הרגל שלה אנה ואנה.
ליובל לא היתה סבלנות לזה - :"טוב גברת אין לי זמן למשחקים. יש לי הרבה משלוחים לעשות. 40 שקל בבקשה"

שירי הסתכלה על ליאן, וזו אמרה: "שמת לב לשעה? אתה מאחר בשעה ורבע!"
"נו מה לעשות, היו פקקים" - משך יובל בכתפיו.
בינתיים שירי קמה ופתחה את המגש.
"אתה מצפה שנשלם לך על איחור כזה? אחרי חצי שעה אנחנו מקבלות את המגש בחינם. נקודה"
"גברת, באמת שאין לי זמן לויכוחים. אני רק שליח."
"תראו תראו" - חזרה שירי מחייכת ומנפנפת באיזו פתקה - "ליאן תראי איפה השליח שלנו היה בשעה האחרונה"
ליאן לקחה את הפתקה ועיינה בה במהירות, ונעצה עיניים יוקדות בשליח.
"אז... יובל" - אמרה כשהיא קוראת מהפתק - "יש פה קבלה על בית קפה שהיית בו בשעה האחרונה והשם שלך. היו פקקים הא?"
יובל בפעם הראשונה מאז נכנס לחדר הרגיש שהוא חסר מלים. הוא הרגיש כמו תלמיד שנתפס בקלקלתו לאחר שלא הכין שיעורי בית.
"מה קרה, בלעת את הלשון חמוד?"
יובל מלמל משהו לא ברור: "זה רק..."
"ככה, הא?" - אמרה ליאן כשפניה אדומות - "אז לא רק שאיחרת, גם שיקרת ואתה מתחצף. אני חוששת ש...אצטרך לדווח עליך למעסיק שלך"
"מה?" - עיניו של יובל נקרעו לרווחה - "את לא יכולה לעשות לי את זה!"
"למה לא?"
"כי...גם ככה אני על שתי אזהרות שם. אני חייב את הכסף בשביל שכר הדירה"
"שמע יובל, היום אתה מה שנקרא הגעת למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ועשית טעות אחרי טעות. ועל טעויות משלמים"
יובל התחיל להיבהל: "נו אל תעשו לי את זה... אני מצטער"
שירי חייכה לאיטה. היא נהנתה לראות את השליח השחצן והשקרן מתפתל ואת ליאן מביכה אותו.
"אני חוששת שזה לא מספיק" - אמרה ליאן בקול קשוח אם כי גם מחויך בהנאה "שעה וחצי איחור זה מעבר למקובל ועל המעביד שלך לדעת איזה עובד יש לו"
עיניו של השליח התחננו - "בבקשה, אני למדתי את הלקח שלי"
"לא נראה לי. אתה צריך ללמוד את הלקח בדרך הקשה."
יובל לא ענה.
ליאן המשיכה: "השאלה איך אתה מעדיף: שאת הלקח המעביד ילמד אותך, או... אנחנו"
יובל השתתק. הוא לא הבין איך הוא נפל למצב ששתי בחורות עושות ממנו צחוק.
על פניו של יובל נראה שהוא ממש בדילמה: האם להציל את כבודו אבל להפסיד את עבודתו, או להציל את עבודתו אבל לזרוק את כבודו לרגלי שתי הבחורות?
הוא מלמל משהו.
"סליחה? לא שמעתי"
"אני מעדיף שאתן" - ענה יובל.
ליאן חייכה בפעם הראשונה מאז אותו ערב.
יובל התפתל ונבוך. שתי הבנות נהנו לראות אותו מתפתל והשתעשעו.
"יפה" - צחקה שירי - "אז קודם כל אתה צריך ללמוד איך להתנהג. תבקש סליחה כמו שצריך"
פניו של יובל האדימו. לבסוף אמר: "סליחה"
שירי שאלה אותו - "ועל מה אתה מבקש סליחה?"
"על זה שאיחרתי מעל שעה ושיקרתי שהיו פקקים"
"אתה יודע" - אמרה ליאן - "זה לא נשמע ממש משכנע ולא נראה לי שאתה באמת מצטער. תצטרך להוכיח זאת"
"איך?"
"זו כבר בעיה שלך" - אמרה שירי בקרירות - "מבחינתי אתה יכול לרדת על ארבע"
יובל לא ידע איפה לקבור את עצמו. הוא לא תיאר לעצמו שביקור קצר בבית הקפה יעלה לו כל כך ביוקר. אבל הוא לא היה יכול להפסיד את עבודתו.
ובידי שתי הבחורות היתה קבלה חותכת נגדו.
לאחר כמה שניות שנראו בעיניו כמו נצח הוא ירד על ארבע לרגליה של שירי.
שירי הסתכלה עליו מלמעלה כמה רגעים ולבסוף לא התאפקה והתפקעה מצחוק - "לא האמנתי שבאמת תרד על ארבע. אתה אשכרה כלבלב" - וליטפה את ראשו.
יובל הסתכל אליה מלמטה בעיניים מתחננות.
"אם כבר החלטת להיות כלבלב, אז תתנהג כמו אחד. בוא תלקק לי את הנעליים" - אמרה והושיטה לו בגסות את המגפיים השחורות שלה.
יובל הסיט את ראשו לאחור בתיעוב.
שירי גלגלה את עיניה לתקרה וצחקה - "מה זה משנה, אם כבר ירדת על ארבע אז תלך עד הסוף. חוץ מזה... אני רואה ששתית רק קפה בלי קינוח." - אמרה והסתכלה על הקבלה.
והמשיכה: "אז תראה בזה קינוח אישי ממני, על חשבון הבית"
ליאן התפקעה מצחוק כשיובל קירב בחוסר רצון את פיו לעקב המלוכלך של שירי ונישק אותו.
"יפה" - חייכה שירי שנהנתה מכל רגע "אבל אם כבר נישקת, למה שלא תמצוץ אותו? אתה לא יודע איך להביא פיצה ממקום למקום, לפחות תעשה את זה כמו שצריך" - וחיוכה התרחב כשראתה אותו מוצץ את עקביה בחוסר רצון בולט.


יובל הרגיש מושפל לגמרי,
אבל הערב רק התחיל והוא ידע שהוא עומד לצלול למנהרה שהוא אינו יודע היכן קרקעיתה.

**************
המשך יבוא...(ואל תשכחו להגיב אם נהניתם)