נשים משפילות

לצפייה בחלק א': http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=72890&blog_id=26035

בעוד אורי מלקק את נעליה משכה לפתע סיגל את רגליה אחורה, והוא שמע מלמטה את קולה מצווה:
"עכשיו תתחיל ללקק לי את הרגליים. תתחיל!"
אורי התחיל ללקק לה את הרגליים בצייתנות מוחלטת



הוא ליקק כמה דקות תוך כדי שסיגל משמיעה אנחות. לרגע אחד הוא הפסיק ללקק כדי לצבור כח, אך בעיטה בחזהו הבהירה לו את מקומו מחדש, והוא נאנח מכאב והמשיך ללקק



אורי הרגיש איך לאט לאט הוא מאבד את השליטה, הכבוד העצמי והגבריות שלו ונשחק עד עפר תחת רגליה של סיגל.
סיגל מצדה נהנתה מכל רגע ואף החלה לשחק בגופו עם רגליה, משתעשעת. היא דרכה בנעליה על חזהו, על פרצופו המושפל וניערה אותו ממקום למקום תוך כדי שהיא אומרת:
"עכשיו ננגב עליך את כל הלכלוך שהצטבר על הנעליים שלי היום. שטיח טוב!" - וצחקקה לה.


אורי הרגיש שהוא הצעצוע שלה ותו לא, פשוט תלוי בחסדיה כשהיא מנצלת עד תום את הכוח עליו והוא משתדל להתאים את עצמו לקצב ההתעללות שלה ולקוות שהיא תהיה מרוצה.
אבל נראה שההתעללות לא הספיקה לסיגל. היא ציוותה עליו:
"זחל אלי, שפוט שלי... בוא! בוא!" - ושרקה כשהיא חובטת קלות על ירכיה. הפנים שלו האדימו. הוא הבין שהיא מתייחסת אליו ממש כמו אל כלב.
הוא זחל לאיטו מתחת לשולחן עד שהגיע אל מתחת לרגליה.
"תראה, נשאר לי קצת לכלוך בנעליים... תלקק!"
אורי בלע את הרוק והחליט שאם הוא הגיע כבר לשפל כזה כבר אין טעם שיתחיל להתנגד, והוא כרע לנעליה והמשיך ללקק את נעליה מצדן העליון. סיגל מצדה הזיזה את נעליה בפרצופו ובחזהו, דואגת לכך שאף טיפת טינופת לא תישאר בנעליה. אם תישאר טינופת אז היא תהיה רק על גופו המושפל של אורי.



היא צחקה כשהיא לא האמינה עד איזה שפל אורי מוכן ללכת. היא לא תיארה לעצמה שהוא ירד כל כך נמוך אבל אם כבר החליטה להשתעשע בו עוד ועוד.
בגחמה של רגע היא החליטה לחלוץ את נעליה: "אל תזוז, סמרטוט שלי!"
היא חלצה את נעליה ועכשיו הגרביונים שלה היו משוחררים.
"מה אתה אומר על זה, שפוט קטן?" - היא הוציאה לשון, מתגרה בו.
בטרם הספיק לשקול מה לענות, היא לא התאפקה למחזה הגבר המושפל לרגליה ודחפה את רגליה מכוסות הגרביונים בפיו, באפו, בעיניו, בצווארו ובכל מקום שחפצה בו.



לפתע נתנה לו בעיטה חזקה בלחי עם רגליה: "מה נהיית שקט פתאום? תל'קק, כלב, תלקק!"
אורי כבר לא הרגיש דבר מלבד את רצונה של סיגל והוא העביר את לשונו מצד לצד, משתדל ללקק כמה שיותר כל עוד רגליה היו על פיו כדי לספק את גחמותיה.



"נו, אתה מוכן עדיין לעבוד אצלי??" - שאלה בהתגרות וצחקה - "או שאתה רוצה ללכת?"
"לא, בבקשה, אני רוצה לעבוד אצלך" - ניסה אורי לסנן תוך כדי כך שהיא משחקת בו עם רגליה בפיו ובפרצופו.
"אוקיי, אבל עכשיו אתה צריך ללקק לי את הסוליות של הנעליים, איפה שכל הלכלוך, עדיין לא ליקקת שם" - אמרה בקול מלגלג.
בלי אומר ודברים היא התכופפה ולקחה את אחת מנעליה וקירבה אותה לפיו של אורי. אורי ניסה לטעום אבל הטעם היה סינתטי. הוא היטה את ראשו הצידה, לא היה יכול לסבול את הטעם הסתמי.
"אז אתה מתנגד לי, הא כלב?" - צחקה סיגל - "עכשיו נזכרת? אחרי שהשפלתי אותך עד עפר והפשטתי אותך מכל כבוד עצמי שהיה לך? ובכן, מאוחר מדי להתנגד!"

ואז היא פשוט לקחה את הנעל והחזיקה בכח בידה השניה את פרצופו וסנטרו של אורי כך שלא יוכל לזוז: "אם הגעת עד לכאן אז תמשיך עד הסוף!!"
ואז היא קירבה את הנעל שלה ללשונו, עד שאורי ראה שאין לו בררה והוציא את לשונות לליקוק.
"חכה רגע!" - אמרה - "הפה שלך לא מספיק נוזלי בשביל לנקות את הנעליים שלי! תישאר עם פה פתוח!"
הוא לא זז, פיו פתוח כשהוא מנסה להבין למה בדיוק היא מתכוונת.
סיגל רכנה לכיוונו, חיכתה כמה שניות, ואז: טפו! - יריקה היישר מפיה אל פיו ההמום
"תגלגל את זה בפה, תטעם את נוזל הניקוי!" - אמרה כשהיא מצחקת. והוא עשה זאת בלי להתווכח.
"עכשיו תתחיל ללקק!"
עכשיו הוא ליקק את הסוליות והעקבים עד שטיפת טינופת לא נשארה בהן. הוא הרגיש שתם כח ההתנגדות שלו והיא ניצחה אותו לגמרי. כבר לא היה אכפת לו כלום. הוא נשבר לרגליה.





לאחר כמה דקות של ליקוק חייכה סיגל: "יופי, עכשיו אתה שפוט כמו שצריך! התקבלת לעבודה אצלי כמזכיר...ועכשיו לך הביתה מושפלי, ותבוא מחר בבוקר ב-9, וחסר לך שתאחר!"
אורי קם מושפל ובחוסר חשק. הוא כבר התרגל להתעללות ועכשיו הוא היה צריך לפתע לקחת את עצמו בידיים ולהתנהג שוב כבן אנוש. הוא קם ללכת, לפני שסגר את הדלת הספיק לסובב את ראשו ולראות את חיוכה של סיגל. חיוך של נצחון. היא ניצחה אותו.

-------------------------------------
אורי הציץ בשעונו. השעה היתה רבע לשמונה. הוא מיהר הביתה במכוניתו, מנסה לעכל את אירועי היום המשפיל הזה.
הוא התניע שוב את הסקודה שלו ונסע בכבישי איילון. הכבישים כבר לא היו עמוסים והוא הגיע במהירות הביתה.
הוא ניסה לצפות בטלויזיה אבל תמונות היום שחלף עברו במוחו ללא הרף, מסרבות להרפות ולתת לו מנוחה.
מחר יתחיל יום משפיל חדש, מי יודע איך היא תתעלל בו הפעם?