הקדמה:
בימים אלה נחשפתי להגיגים שנכתבו על ידי האדון שהיה לי בשנת 2008.
יום ההולדת של האדון שהיה לי באותו זמן ויום ההולדת שלי סמוכים מאוד זה לזה.
האדון החליט לציין את יום ההולדת המשותף באירוע שהותיר בי משקע וחותם עז.
אתוודה, אשמח לשחזר אירוע דומה בעתיד.
עד כאן להקדמה, כעת לציטוט הגיגי אותו אדון:
לא ידעתי, אם הרעיון יצליח,
אבל , איך אומרים "הרבה מעבר למצופה".
היו לי הרבה חששות, הן הבחינה שאולי בסופו של דבר אסלוד מן העניין,
ובעיקר מן המשתתפים, שרובם לא היו מוכרים לי קודם לכן.
אבל החלטתי שהולכים על זה-ואני הולך לנצח על החגיגה.
העבד הגיע ראשון בשעה היעודה.
העברתי אותו מיידית ללבוש "טבעי"
ואיזנתי אותו אופקית, דבוק לרצפת חדר השינה שלי.
בינתיים החלה זרימת "שולטים".
הכרות, ומידי פעם העבד הסמרטוט זוכה לעידכונים,
ואני ל........
כאשר כולנו (7 חוץ ממני) נינוחים בסלון, הלכתי להביא אותו-
עונד קולר לצאורו, ומחבר אליה רצועה.
העבד מובל בכיסוי עיניים מחדר השינה אל הסלון על ארבע,
מתחילים להשתמש להשתעשע ולשחק בו.
אמנם היה אחד שטען שאני מתון,
אבל את תגובות הפליאה וההלם, אני זוכר מעולה.
היה גם אחד שאותי הפתיע לחלוטין, הוא הכניס לעבד מוט לזיין-
לי כאב רק מלחשוב על זה, למרות שהבנתי שזה לא כל כך כואב.
אחר הלביש קונדום על מקל של מטאטא, והכניס לו אותו כמו חוטר
והיה את חובב האינפוזיות.
יום הולדת - איך אפשר בלי לכבות נרות על העבד
ובלי לדחוף לו אחד נוסף בתחת הפתוח שלו.
לאחר מחמאות, הן על העיצוב, והן על ההפעלות והמשחקים החברתיים
איתם העבד הנימפומן שיתף פעולה באופן מלא,
נראה לי, שהגשמתי לעבד השרמוטה פנטזיה,
והוכחתי לעצמי עוד משהו...... מה?
את זה לא אספר לכם.
נשארתי עם תחושה לא נעימה, לא התכוונתי להשאיר על הצעצוע סימני שעוה.
חוזר לישון
אגב - תודה לאורחים![i]
לפני 14 שנים. 1 באפריל 2010 בשעה 18:22