לפני 17 שנים. 1 באפריל 2007 בשעה 18:43
לפעמים הוא נכנס במצב רוח דברני. מקשקש לו על מזג האוויר בזמן שהוא פושט את מכנסיו; מעיר לי על שלא רחצתי את מוריאל בזמן שהוא מקפל את בגדיו; ומפטיר "שלומי מצוין" חגיגי כשהוא מנשק את כף רגלי. אני מחייכת, ונועצת את בוהן רגלי עמוק בפיו.
שקט.
- - -
לפני שבוע הוא נכנס ונעמד ליד החלון כשגבו שעון על הקיר וידיו משולבות.
נעץ בי מבט וחיכה שארים את עיני, לשווא.
"שב" אמרתי, ולא הוצאתי יותר מילה כל הערב.
- - -
כבר שבוע לא נאמרה מילה.
מסתבר שאנחנו מסתדרים לא רע גם ככה.
מחר שוברים שתיקה.
