שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הזכר ואונסו

לפני 17 שנים. 11 באפריל 2007 בשעה 16:50

פעם אחר פעם הקוביות נעתרות לי. שש-אחד מחלץ אותי ממלכודת. דבּלים לא מאכזבים בשלבים האחרונים של המשחק. לאט לאט אני מפסיקה להשקיע באסטרטגיה, ומתחילה לסמוך על המזל.

האומנם זהו מזל?
בשוליים של המדע נערכים מחקרים על היכולת של אנשים להשפיע על העולם בכוח התודעה. הטלת קוביות עם התכוונות - סטייה של מאית אחוז נרשמת. האם היכולת שלי (לכאורה) להשפיע על העולם קשורה בכישרון שלי לחוש את עולם? האם שליטה בקוביות היא תמונת ראי של יכולת טלפתית?

אני זורקת חמש-חמש, המשחק הסתיים. "לא מארס" אני מציינת לעצמי באכזבה.
בכל זאת 4:0 לי, אני מנחמת את עצמי ומחברת משקולת נוספת לחבל המשתלשל מאיבר מינו.
זה מתחיל להיות כבד.

הכוכב​(אחר) - מעניין מה קורה במארס תורכי
לפני 17 שנים
ריפרף - בפגישה האחרונה עם מאדאם בראון קרה דבר מוזר, הגעתי כרגיל כעשר דקות לפני המועד הקבוע, החנתי את הרכב ברחוב צדדי, ונכנסתי למרפאה בדיוק 2 דקות לפני,
ולא יכולתי להכנס לחדרה. קפאתי.
הייתי משותק מפחד לא ברור. הוצאתי מתרמיל הגב את מחברת הכתיבה ותלשתי את העמוד בו כתבתי אמש.
קיפלתי שני קיפולים מדוייקים להפליא, והכנסתי אותו לחדר דרך החריץ שמתחת לדלת הכפולה.

"לכבוד מי אתה סובל?


כשעינך טרוטות ושוב אתה פוחד מהזריחה
בשביל מי בנאדם לכבוד מי אתה סובל
חושב אותך לבן של אל נצלב על עצב העולם
פקח עינך לבד אתה על גבעה חשוף לרוח
גורלך שלך מכה בך
אין אתה מכפר על חטאו של איש
חוטא אתה לעצמך
נשום את הרוח המכה
שאף אותה עמוק לקרבך

לכבודה תכאב היא נושבת בחוזקה
מצליפה בכל צדדיך מקצה לקצה
ואתה ערום וצמוד לקרקע
היא מזינה אותך ומבעירה בך אש
מכלה אותך מעומקי נשמתך
מתפשטת ובוערת חורכת עד כלות
את כל חלקתך בעולם אתה שוב כלום
שוב אבדת משמעות חזרת אל עצמך האמיתי

אפר ועפר מדרס אדם וחוה
שכב לך בלי נוע
כבד כמו רכס מושלג
ריק כמו מדבר שכב וחכה
תן לטבע שלך לצמוח

נושא עייני אלעל
מתמלא בריח השמים
סופג בגופי את תמציתם
שוטפים אותי גלים גלים
מחלחלים לתוכי משנים אותי עוד
מרכיבים אותי מחומר חדש
מפוקח לרווחה אני צלוב לאדמה
רטוב ודביק כמו גור אדם בן הרגע
רטוב ודביק כמו הפרחים נוצצי הטל שמציעים לי משכב בם
."
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י