זמן לפרט את הפילוסופיה שאימצתי לעצמי.
והרי היא:
"כל מה שאתה משיג מלשכנע אידיוט- זה אידיוט משוכנע"
ראשית כל-מיהו "אידיוט"(\טיפש)?
לאדם הטיפש יש מבנה מנטאלי מאוד בולט--- הוא נוטה לאמונה עיוורת.
אני כרגע מחלקת את סוגי האמונה לשלושה תחומים עיקריים: דת, אופנה, ובסובייקטיביות האישית.
אמונה בדת:
אני לא יודעת אם אלוהים קיים או לא. השאלה הזאת לא רלוונטית לי בכלל- אני חיה מתוך היגיון וראציונאל, לפי מה ש*עובד* ולא לפי מה ש*נכון*. (הרבה פעמים מה ש"נכון" הוא גם מה שעובד).
אני לא מסוגלת להאמין, שלא לדבר על להשתעבד, לישות טראנסדנטלית בעלת מודעות, שיודעת מה זה "טוב" ומה זה "רשע".
אין כזה דבר מוסר אבסולוטי. זהו נושא שחקרתי לעומק מספיק כדי להגיע למסקנה שכזאת.
אמונה באופנה:
כל הטיפשות הזאת בכלל לא אלגנטית, ובטח שלא מחמיאה.
ולא רק בהקשר של אופנת בגדים, אלא גם באופנה של מטבחים, מכשירי כושר, מקצועות וכו' וכו'...
כשאתה עושה מה שאתה חושב שאנשים רוצים שתעשה, או מה שישות חיצונית ובלתי-אישית (ובלתי קיימת) רוצה שתעשה- אתה לא פועל לפי השכל הישר שלך. זו משוואה מאוד פשוטה.
אני לא מחשיבה אנשים שלא פועלים לפי השכל הישר שלהם, לאנשים חכמים.
אמונה בסובייקטיביות האישית:
יש בתוך קטגוריות ה"מאמינים הטיפשים" גם אנשים שהאמונה שלהם בעצמם היא כה גדולה- שהם לא מסוגלים להגיע למסקנה, שגם הם טועים לפעמים! שגם הם לא מושלמים, ולא יודעים הכל! (ראו פוסט קודם).
גם אלו (כן כן, גם אלו) נחשבים בעיניי לטיפשים.
face it- רוב האנשים בעולם הם כבשים שהולכים אחרי העדר, בלי בכלל לתהות למה לכל הרוחות הן עושות את זה.
ואלו שכן טורחות "לאתגר" אותי, בדרך כלל שיכות לטיפוס האחרון (המאמינים בעצמם) שאין להם שום יכולת לראות מעבר לאף שלהם. הם ממהרים להיכנס לוויכוחים, משום שהם מרגישים צורך עז להוכיח לעצמם שוב ושוב את צידקתם.
הם אפילו עושים כל מני פעלולים מנטאלים מרשימים למדי כדי לצאת צודקים (בגלל שבסופו של דבר, כל הישות שלהם היא כה חסרת ביטחון, וכה זקוקה לחיזוקים).
אפילו עד לרמה (זה הכי נורא) שכשהצד השני מפסיק להתווכח מתוך הבנה שהוא מתווכח עם קיר- הצד הראשון מיד אומר "אהא! ידעתי שאני צודק!".
התגובה שלי:
לא- מתוקי, אתה לא צודק. אתה פשוט אהבל. להתווכח איתך זה בזבוז זמן.
בניגוד אליך- לי יש ביטחון עצמי. אני כן חקרתי דברים לעומק ואני כן חיה חיים מלאים ומאושרים.
אין לי שום רצון לבזבז זמן בלהוכיח לך שאני צודקת ואתה לא- בגלל שבניגוד אליך, אני מרגישה לגמרי בנוח עם הסובייקטיביות שלי.
שימו לב- שהאוונגליקנים הכי מוטרפים, החב"דניקים הכי מתעלקים- הם בדיוק מהטיפוסים הזוועתיים הללו (בעלי האמונה בסובייקטיביות האישית).
הרבה אנשים נקלעים לתוך וויכוחים עם אנשים שכאלו- משום שהם מרגישים שזו תהיה השפלה אישית אם לא יוכיחו לצד השני שהוא טועה.
האמת היא, ההשפלה הכי גדולה היא להתווכח עם אידיוט. זה מוריד אותך לרמה שלו, ומבזבז לך את הזמן היקר שלך- אותו יכולת להשקיע במליון דברים חשובים יותר.
מי שקרא עד כה, ח"ח
ולילה טוב
HS!
לפני 17 שנים. 22 בינואר 2007 בשעה 23:45
