אני צינית להחריד. אני אוהבת לעשות פרובוקציות שיוציאו אנשים מאיזון. אני אוהבת לזיין לאנשים את השכל.
במקום מסויים, אני מודעת עד כדי כאב שאובייקיטביות אין דבר כזה.
לכל דבר קטנטן יש את מליון הצדדים שלו.
ובמקום מסויים, נורא מעצבן אותי שאנשים כל כך בטוחים באמת שלהם.
אפילו לכל הקטע הזה של נשלט\נשלטת\שולטת\שולט יש המון צדדים.
מי שולט ומי נשלט כאן בכלל?
האם הנשלט לא שולט?
כלומר, יש לו תמיד את היכולת להגיד "די", מתי שהוא רק ירצה.
אבל הוא *רוצה* שלכאורה ישללו ממנו את היכולת לשלוט במצב.
בכך שמישהו ממלא אחר רצונו ומפקד עליו- ה"נשלט" בעצם שולט במציאות הקיימת... גם אם בעקיפין, בכל זאת, הכל מתנהל כרצונו.
זו רק אשליה שהנשלט אינו שולט על המתרחש.
והאם הנשלט מושפל בכלל?
אני חושבת שהיכולת לתת לעצמך "להשתחרר מעצמך", לוותר על ה"עצמי" שלך-- ראויה להערצה! נשלטים שמסוגלים לוותר על האגו שלהם ולהיות חשופים לגמרי, הם אנשים שהצליחו לכבוש את הדחף הריפלקסיבי של האגו להגן על עצמו. אני חושבת שה*שליטה העצמית* הזאת שמגלים הנשלטים- היא מרשימה ביותר.
אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לתת לעצמי להיכנע כך, להתמסר בצורה אבסולוטית כל כך לשליטה של מישהו אחר.
הכניעה היא לא חולשה, היא מעלה.
אם משפילים אותך ואתה נותן לעצמך להיות מושפל (בתוך קונטקסט מיני, כמובן) כי זהו רצונך-- מה בתכלס כל כך משפיל בכל העניין?
האי שיוויון האמיתי מתקיים רק כאשר אדם מושפל כנגד רצונו, כאשר הוא נשלט על ידי אנשים שלא בחר שישלטו בו, וכאשר אינו בהכרח מודע לגמרי מדוע המצב הוא כמו שהוא.
יש עבדים, ויש עבדים.
לפני 17 שנים. 25 בינואר 2007 בשעה 15:19
