אין תחושה יותר קשה ונוראית
מלהרגיש אבודה..
אני בצומת דרכים מאד חשובה
עוד חודש בת 32
(כן כן כן,שוב המחשבות על החיים שאין לי,על מה שבניתי,.. ולא הלך ,יותר נכון...מה שניסיתי לבנות...והתרסק לי לפני שהתחלתי..)
22:38 חצי שוכבת במיטת המלכים
שמשה קנה לי...לפני חודשיים או 3..
באמת מיטת מלכים,איזה גבר יש לי
רק ייללתי טיפה שכואב לי הגב
רק העזתי! וטס להביא לי מזרן ומיטה מעמינח
יש לי הכל,באמת שהוא בנאדם מקסים
מדהים אני איתו עשור,מעולם לא החסיר
גם בהתחלה שלא היה לנו כזוג צעיר
הוריד מעצמו ונתן לי כל שרק הסתכלתי
עליו בתקווה..שיהיה לי
אבל לענייני חצי שוכבת..
המחשבות מטריפות את דעתי
אני לא יודעת טיפת מנוחה
הראש שלי כלכך כואב שכבר לא חשוב
התרגלתי לכאב ראש
אתמול נסענו סיבוב כזה..
ושמתי שירים שקטים רגועים,לקחתי נשימה ופשוט פרצתי בבכי מטורף
ואני לא אחת שבוכה גם לא יודעת מה יקרה
יתרה מכך, גם שאחותי מתה לא בכיתי
ספגתי את הכאב חזק ועמוק לנשמה
זה היה קשה מאד
פשוט בכיתי, ידוע שמוזיקה היא המפלט שלי
ידוע שלכתוב,זה רק בזמן מוזיקה
(גם עכשיו)
ידוע שלדבר..מלב אל לב זה רק עם מוזיקה
רגועה ברקע.. אחרת זה לא קורה
לא מוצאת את המילים
והפעם באף פעם שאני מדברת ודומעת
מתוך רגש זה עם מוזיקה ..שקטה או ערבית או מזרחית דכאון,משהו עם רגש
אולי אלה קווים אוטיסטיים?
מה זה משנה בעצם..
עוד חודש ושבוע אחגוג 32 אביבים...
32 אביבים של גבורה,
ורק מי שמכיר אותי, יודע על מה מדובר
יותר נכון.. רק מי שמכירה אותי...
בכל מקרה
מה שקדם להתפרצות בכי של אתמול
זה שישבנו ודיברנו
הנה עברה עוד שנה שבה לא עשיתי כלום
עם עצמי, שחוץ מלגלות שיש לי שתי בנים אוטיסטיים.. ולרזות בטירוף ואז להיכנס לדכאון ממושך ושנראה בלתי פתיר ולהעלות את המשקל הקודם וטיפה יותר ממנו..
אכילה רגשית היא מלכודת מוות
פשוט כלום מכלום ...האמת שניסיתי אבל
כרגיל..מתקפה מכל כיוון ששוב קיפלה אותי
אני לפעמים מתגעגעת לרווקות...
לשקט (היחסי) שהיה לי, ללא דאגות
ללא בעיות... בערך..
לשקט, אני מתגעגעת לשקט..
אני אוהבת את שלושתם,
אפילו הקורונה, סליחה.
החארטקורונה עשתה לי טוב במעט..
התקרבתי טיפה לבן שלי...שהוא הכי קשה לי
וגם הקטן אמר סופסוף משפט ברור בן 4 מילים
♡אמא אני אוהב אותך♡
בליווי חיבוק ענק,ונשיקה
מודה מודה, בכיתי את נשמתי לבורא
מאושר,סופסוף!!!
אבל... משהו בי לא רגוע, לא שקט..
מרגישה שצריכה,חייבת פשוט חייבת
לעשות משהו לשקם את עצמי
את הדכאון שלי
לחזור לדיאטת רצח שלי
להליכות המטורפות שעשיתי..
אני חייבת לצאת מהדכאון
פשוט 2 זה יותר מדי...
לא פשוט לראות את הבן הבכור
שורט לעצמו את הפנים עד זוב דם
ואין מנוס הוא מתחיל..ולא מפסיק
ורק כי..התעצבן על ..שטות!
לא פשוט לראות את הבן הקטן בוכה
ומכה את עצמו, כי התבאס ממשחק
שהפסיד בפלאפון... 😢
ואין לי כלים להתמודד עם זה..
אני נחנקת עם עצמי
אני מרגישה את עצמי ...
אז שאני יוצאת בלעדיהם לשניה
זה אוויר...
אוויר לנשימה, לנשימה שורפת
כואבת, אבל זו אותה נשימה
שאם לא תקחי עם כל הכאב..
זה..להצטער,להיחנק...עד מוות
עד המוות שאני מרגישה בתוכי
משה הבטיח, שירים אותי..
(😉כן אני כבדה אש😉)
אבל המצב שלי הרבה יותר.
אז התחלנו, בהחלטה שאלך
לפסיכולוג, שיעזור לי לצאת מהדכאון
ביקשתי גם פסיכיאטר...
אולי כדורים יעזרו..
אמר חכי עם זה.
ואז נמשיך עם מכון כושר עם מאמן
ותפריט, שתהיה ירידה נכונה
בלי סיכונים
ותוך כדי.. לימוד מקצוע
מחשבים או משהו,
כשהוא שאל אותי
למה את צריכה עוד כסף
את מקבלת יפה מהבנים,
ומהביטוח שלך
(אני לא חמדנית,חייתי יפה בשכונת מצוקה. הסתפקתי תמיד במועט)
אמר לי את לא צריכה את הכסף
אמר לי זה מה? להגיד שהנה אני אמא ל3 שמתוכם 2 מיוחדים ולהוכיח לכולם שאת מצליחה? (כי מבחינתי את מצליחה בכל..)
עניתי לו, זה להוכיח לעצמי שגם אני יכולה.
שאני יכולה הכל עם הכל
שאני לא כשלון, שאני לא אמא ל2 כאלה
ולאחת רגילה
שאני יכולה, שלמרות כל החיים שלי החרא האלה
יצא ממני משהו
שהוצאתי מעצמי את הכי טוב,שיכולתי
וזו הדרך... מהיום,עד לשנה הבאה
ארד במשקל,אחזור להיות נסיכה בלונדה
יפה שיורדת במשקל
רק שהפעם
אמא ל3 ש2 מתוכם מיוחדים..
אמא בריאה נפשית ושגוברת על צלקות העבר
אמא שמחוברת לבן הבכור שלה
כמו לבן והבת הקטנים שלה
אמא שיודעת לבשל ולאפות טיפה יותר ממה שעכשיו
אמא בכושר.
אמא.. עם מקצוע
אמא שמוכיחה לעצמה, ורק לעצמה.
שהיא כן שווה משהו, שהיא תסתכל לשנה אחורה
ותחייך לעצמה.
תמונה מהימים הטובים יותר..
