אני יודעת שגם אתה
אני זוכרת את החיוכים שלנו
ככה בשקט בשקט
אני זוכרת איך היינו מדברים עם העיניים
איך היית נוגע בכף ידי בשקט שלא יקלטו
נשבעת .. אני חושבת שאלו היו הימים היותר
טובים שלי
מאידך גם המייסרים שלי..
אני נשואה מעולם לא הסתכלתי או חשבתי
על אחר מלבדך,נשבעת
משהו בך פרץ לי ללב ולו במילה הראשונה
שלנו, אני זוכרת הכל
אני זוכרת את ההתחלה ואת הסוף
שעזבת, עזבת את העיר
וכחצי שנה אחרכך גם אני
לא מצאתי שום עניין בעיר בלעדיך
הפסקתי לצאת מהבית
הפסקתי לטייל
רק לקחת את הילדים מהגנים
ולג'ימבורי העלוב שם וזהו
אפילו לבלות לא יצאתי
כי ידעתי שלא "אפגוש אותך במקרה"
אפילו שעבדת בתוך העיר
ועברת ליד הבית שלי
אני יודעת שכאבת,התייסרת
"איך נעלמנו ביום אחד.." ככה הבנתי שאתה מתגעגע
"וואלה אני מתגעגע.." נשבעת שגם אני
ואם הייתה לי הזדמנות אחת,אחת ויחידה
גם הייתי מספרת לך, כמה אתה בראש שלי
כמה לא יצאת מהלב שלי
כמה אני מתגעגעת...
אף אחד מאיתנו לא אשם,
אלה מאורעות החיים, שנינו נשואים עם ילדים
שנינו הגיוניים ומספיק הוגנים ונאמנים
שלא לעשות שטויות
אבל, אם באמת הייתה ניתנת לנו הזדמנות
...שנינו יודעים מה היה עולה בגורלנו המר
❤ כמו שבעבר ישבנו ברכב העבודה שלך
ומשום מה נשמע השיר, ובשתיקה ומבטים שם נאמר הכל,
לא יכולנו לדבר כי היו עוד אנשים ברכב
לצערי🖕העלת ווליום ופשוט נתת לזה להתנגן.. ואני מולך מרחוק.. מסתכלת עליך
ושנינו מחייכים,
היום פחות
😕
משתאתלק קתיר...
