אני עומדת מאחורי ימים ממש עמוסים וקשוחים
מעייפים ומתישים
בקטע האישי
וגם לא פחות חשוב
הדאגה לחברים/משפחה כל אחד איפה שהוא נמצא..
אתמול עד שהקרצוש דיבר איתי
הוא סיפר לי שחבר שלו ליחידה התאבד
אחרי שלא הצליח להתעורר מהשוק של 7/10
הוא עצוב כלכך,ובצדק
חבריי ומשפחתי לצבא,כבר מספרים שהם עייפים שמאסו כבר
יש את אלה שאומרים לא לא הכל טוב
אבל בתכלס עייפים ואני מבינה
ירדה המוטיבציה ירד המורל הלאומי
אין תחושה של נצחון
ולמעשה אין תחושה של לחימה מול האויב
רק אבידות.
ולא מעטות.
יום שישי,היה לי נורא קשוח
מצאו חטופים
לא הופתעתי שהם לא בחיים
לדעתי לא נשאר אחד בחיים
אבל עדיין,
מישהו זרק לי מילת "עצם"
אבל מיד אחרי חצי שעה החלו שמועות
עד לדוצ
בכל מקרה
איזה אדם שפל מצלם את אמא של החטופה ברגעי השבר שלה?
מי מצלם את ראש אכ"א נכנס לבית שלהם ומפרסם?
עד כדי כך הפכנו לצהובים?
משרתים את האינטרס של האויב שעשו מזה מטעמים לשבת.
עלובים ובזויים.
כן ראיתי סרטונים שמעתי
(גם אני לא בסדר שראיתי,פתחתי את הסרטון וזה מה שהוצג לי, כמעט כמו הטעות של סרטוני 7/10- טעות טעות! מצד שני, האויב הכי גדול של האדם הוא לא רק הזמן, הוא גם הסקרנות)
אני חושבת שמרוב סטרס וכאב נפשי התפתחה לי דלקת בעיניים,בשניהם
מעולם לא קרה לי כזה דבר
המון דברים מוזרים קורים לי מאז השבת ההיא
מחפשת לברוח מכל מיני ידיעות
שלרוב מאומתות
לאחרונה ישנה נורא מוקדם
חברים אומרים זה דכאון
אני חושבת שזו עייפות נפשית
ברור שזה מסטרס לחץ עצבים
מצער ודאגה ...
אבל יש גם את החיים, שאותם צריך לקדש
וזה מה שאני עושה,בערך
מנסה להתחמק,כבר לא עוקבת כמו שהייתי
שקועה בי ובילדים שלי
מנסה לשמור בכל כוחי על מה שנשאר
ומה שהולך,הולך.
אוף עכשיו לכי תטפלי בשתי העיניים המדולקות
ולא, לא תיון תה ולא קמומיל ולא סינטומצין ולא סטילה
פשוט לנסות לרוגע נפשי
הוא התרופה לכל התופעות שלי..
