הבעיה בהתמודדות עם טראומות
לא משנה של מה ואיזה סוג
הדרך להתמודד מולם-ואני מנסה- בכל כוחי
אתמול עברנו עם האוטו [במסע קניות לערב החג]
היכן שראיתי שהיו מחבלים פה באשקלון
וכן היו -בואו נודה על האמת
זה שהעלימו את הסרטונים זו עניין אחר
אבל אנשים שראו במו עינהם-כולל סרטונים
כמוני!!!
אין סיבה לומר סתם.
אז עברנו-ושוב הסתכלתי היכן שהיה ירי-על המבנה
ושוב הצמרמורת והרעד- ומה ששינה את החיים שלי
משה עבר משם מהר-אבל הראש זוכר
כתבתי לחברה טובה צילמתי לה- בכל פעם שאני עוברת משם
אני רועדת-
כן הגיוני
בערב ערכנו מנגל שוב-
והילדים יצאו
וחזרו
והלכו וחזרו
ואני במרפסת משקיפה על כולם
שאין בלאגן שהכל רגוע
כוס יין ביד אחת
סיגריה ביד השניה
שוקעת למחשבה -בום פלאשבק
שמחבלים נכנסים אל הבית פורצים את הדלת ונשקים שלופים
וכך-בדיוק הקטני של קרא לי העיר אותי מהשיט הזה
כמובן שזה לא קרה. אבל הטראומה היא מאד קשה
אתמול ניסיתי את עצמי
תמיד אמרו לי שאני לא צפויה
[ועם זאת כלכך צפויה]
עברנו ליד המרינה
אמרתי למשה תישאר פה-ילדים לא לרדת מהאוטו
אור יום-שניה לפני כניסת החג
אנשים על החוף ובתוך המים
ואני על הקרקע-צריכה להרגיש קרקע
סחרחורת ..
לבד ,מסתכלת מסביב
המקום הומה
הרעש לא מפריע לי- לא בטוחה ששמעתי משהו בכלל
ברגע שהחלטתי לעשות זאת
גם אם זה צעד קטן אל עבר הים
כמעט חציתי את האספלט
הגעתי אל הבימת עץ
והנה שוב---יו מסכנים איך הם התחבאו מתחת לבמה
מכוסים בדם-כי זה מה שאני חושבת וחווה כרגע
כמעט וכמעט
ואז 10 צעדים לפני החול
נכנסתי לסרט-אוי החול...שכחתי
התקפלתי חזרה לאוטו
אבל היי-לפעם ראשונה, לבד
על הים
באור יום כמובן
בכוונת תחילה להתגבר..
צעדים משמעותיים
ואז החלומות תקפו בלילה..
למרות שישנתי טוב
אחרי חפלה מנגל ואלכוהול
וערב סבבה
זו הבעיה
טראומה-לילה
חלומות-ועייפות.
אני רק יודעת שהמטרה לחזור אל הים
הים נברא בשבילי
הרומן הכי קסום הוא שלי עם הים
המלח שלו
והשמש.
האהבה הכי טובה שיש
ואני אחזור-בגדול
