מיזנתרופ [לועזית]: שונא בני-אדם. בז לזולת.
כבר מזמן הבנתי שההגדרה הזו יושבת עליי יופי.
אני מיזנתרופ. אני שונא בני אדם כי יש בי יותר מדי אהבה. או כי בהם יש פחות מדי.
אני יוצא החוצה ושונא את (כמעט) כל מה שמניע את האנושות.
אני שונא את הטמטום שלהם שהופך אותם רעים, שונא את הבורות שלהם שלא מאפשרת להם לדעת למה (או אפילו כמה) הם רעים, שונא את העצלות שלהם, את הפחד שלהם להסתכל עמוק פנימה ולשאול:
מי אני? מה מניע אותי? האם אני שווה יותר ממשהו אחר על פני הפלנטה הקטנה והכחלחלה הזו?
אני שונא את איך שהדברים הופכים למובנים מאליהם.
שונא שאנשים מפסיקים לשאול.
מפסיקים לשים לב.
מפסיקים לדמיין.
מפסיקים לחשוב.
מפסיקים להרגיש.
חיים מתוך אינרציה, בלי להינות מגן השעשועים הענק הזה שנקרא העולם. בלי לחוות כלום, בלי למצות את עצמם, רק הורסים את כל השאר כדי להרגיש גדולים, חשובים, חזקים – בכדי להסתיר מעצמם את קטנותם, את חוסר חשיבותם, את חולשותיהם. אנשים בלתי מאוזנים, חסרי כבוד עצמי, גאים מדי או ענווים מדי, אוטו-שקרנים מבחירה כמעט מודעת. פחדנים.
אנחנו מחללים בכל רגע את המתנה הזו שקיבלנו, את מה שהופך אותנו לשונים מרוב היצורים שמסביב ושאנחנו נהנים לרדות בהם ולהרגיש חזקים כל-כך. מחללים את העובדה שכמו כל דבר אחר אנחנו פה, קיימים, אולי לא מבחירה, אבל מסוגלים - לפחות תיאורטית - להבין את זה. להבין מה קורה לנו, מה מניע אותנו. בניגוד ליצורים אחרים אנחנו יודעים שאנחנו חסרי חשיבות, יודעים שאין כמעט שום משמעות לכמעט שום דבר, מלבד להינות, לחקור, להתענג על האמת שיכולה להיות לנו ברורה יותר מלכל יצור אחר.
חשבתי הרבה איך אפשר היה לזרז את האבולוציה, לפני שיהיה מאוחר מדי ולא רק שנעלם אנחנו אלא נעלים איתנו גם את כל מה שיפה וטבעי ונכון בעולם. חשבתי למשל כמה מעניין יהיה אם פתאום לא יהיה יותר חשמל בשקעים שבקיר (והנה לכם תרגיל מחשבתי נחמד!), ויעלמו להם שמונים אחוזים מהעולם (והנה לכם תרגיל אריתמטי נחמד!) וישאירו מקום לבנות מחדש. אבל אני יותר מדי אוהב מוסיקה בשביל להפסיק את החשמל, אז נטשתי.
אני עדיין נוטש.
מתנתק לי לאט לאט מבני האדם, שוקע לי לעולם האידאות הפרטי שלי, חי את החיים בלי להתרחק יותר מדי ממנת הסם (איזהשלאיהיה) המתוקה שלי. שר לי בשקט את שירת הברבור שלי, ולוקח איתי כל מי שמוכן לקפוץ מהצוק ולהינות קצת לפני שנמרחים שם למטה.
מי זנתרופ?
אני זנתרופ!
***
ברוכים הבאים לעולם.
לפני 17 שנים. 17 בינואר 2007 בשעה 22:34
