ישבתי לי בעבודה וניסיתי לתרגם שיר של Muse.
עוד חטא קטן שלי, לקחת שירים של אחרים ולהפוך אותם לשלי.
ניסיתי לתרגם לעברית את- New Born* והיתה שם שורה ששאלה בתמימות (?) -
"How much are you worth?"
כשסיימתי לתרגם וחזרתי לקרוא מה יצא שמתי לב פתאום שהשורה היתרגמה לה, שחור על גבי מסך, ל-
"מה משקלך בזהב?"
עמדתי נבוך מול השורה הזו וניסיתי להבין מאיפה זה יצא.
...
איך תדע כמה אתה שווה?
האם יש שווי לאנשים?
...
ניסיתי לחשב את משקלי בזהב.
בהתחלה ניסיתי לחשב את נפח הגוף ופשוט למלא אותו בזהב.
אבל זה לא נכון.
אולי, למשל, רק הבחוץ זהב והבפנים ריק? (אוי, איזו מחשבה לא נעימה!)
וגם זה לא נכון.
עוד כמה נסיונות הראו לי שזו משימה כמעט בלתי אפשרית, כי החישוב הנכון יהיה סכום המשקל בזהב של כל איבר פנימי (טרם החלטתי מה לעשות עם כל המים), אבל בגלל שלכל איבר בגוף יש צפיפות שונה הרי שהמשקל בזהב יהיה שונה לכל איבר, וזה כבר מסובך מדי לגלות את הצפיפות של כל אחד מהאיברים הפנימיים ולחשב אותה בזהב.
אבל למה זהב?
...
מתוך וויקיפדיה (ערכתי קצת לשונית, כי מי שכתב את הערך לא ממש יודע עברית):
"זהב הוא יסוד כימי מתכתי נדיר יחסית שסמלו הכימי Au, משקלו האטומי 196.967 ומספרו האטומי 79. לזהב משקל סגולי גבוה - 19.32 גרם לסמ"ק, והוא ניתך ב-1,064.14 מעלות צלזיוס. תכונה מיוחדת של זהב היא הקושי הגדול שיש לו להתרכב עם חומרים אחרים; תכונת אצילות מיוחדת זו מביאה לכך שהזהב מופיע בטבע בצורה קרובה לטהורה וגורמת לו להראות מבריק כמעט בכל תנאי. צירוף תכונות אלו של נדירות וברק, בנוסף לרכות היחסית ההופכת אותו לנוח לעיבוד, הקנו לזהב מקום מיוחד של סימול מעמד חברתי באמצעות התקשטות בו ושימושים טקסיים ויצוגיים רבים אחרים, כולל השימוש בו כבסיס לכסף."
כל כלכלת העולם המודרני מושתת על זהב בגלל תכונת האצילות הזו שלו. הדם שלו כל-כך כחול שהוא משמש מדד אבסולוטי לשווי, לערך. הוא תמיד יהיה שווה אותו הדבר, בלי קשר לעולם החיצון.
אבסולוטי.
...
אז האם יש ערך אבסולוטי לשווי של אדם, או שרק אם אתרגם את עצמי לזהב אוכל לגלות את הערך האמיתי של עצמי? האם יש תכונות טרומיות לאדם (לא עוזב אותי המונח הזה מאז ימי "מרד הנפילים" שלי) שיכולות להיתרגם לשווי אמיתי ובלתי ניתן לעירעור, בלתי-תלוי בפירושם של אנשים אחרים או במצב הרוח או במה שאני אומר או עושה או חושב? האם יש שם איזה יסוד מנטאלי אזוטרי שאפשר לתרגם לזהב?
ואז חשבתי על זה שבעצם מה שווה הזהב אם אין שם מישהו שיתרגם אותו לערך? מה שווה כל הזהב שבעולם אם אף אחד לא סוחר בו, אף אחד לא מעריך את יופיו ואצילותו ועמידותו הבלתי נדלית?
- לא.
ערך, או שווי, אינו יכול לעולם להיות מונח אבסולוטי כי הוא תלוי תמיד במישהו שיעריך אותו. אנחנו צריכים יצורים חיים אחרים (ועדיף כאלו שגם נעריך את דעתם) בכדי לקבל תוקף לערך של עצמנו, בכדי לתת לנו פרספקטיבה לגבי משקלנו המנטאלי בזהב,
וזו מחשבה מטרידה.
כי אם לא נאציל (תרתי משמע!) מעצמנו על מישהו אחר, אם לא נקבל איזשהו משוב על מה שאנחנו אומרים או עושים או חושבים, לעולם לא נוכל לדעת מה אנחנו שווים בעולם שמחוץ לעצמנו ולכן, אולי, גם לא בזה שבפנים.
ובתור אדם שמעריך איכות, אני חייב לציין שזו אחת המחשבות המטרידות יותר שחשבתי עליהן בזמן האחרון. הוא מציק לי, הצורך הזה שבלדעת מה הערך של עצמי או של מישהו אחר והתובנה שאני, כמו כל אחד אחר שמעריך איכות, תלוי בהתייחסות חיצונית בכדי להעריך אותה לגופה.
התחלתי להבהל שמא אנשים (ואולי גם אני, אבוי, בתוכם) פשוט צובעים את עצמם בזהב מבחוץ כדי לקבל גושפנקא ערכית לשווים, כדי שיוכלו להרגיש טוב עם עצמם, להרגיש שהם בכלל שווים משהו. מחשבה ישנה שחזרה להכות לי בפרצוף.
* השיר הראשון מתוך Origin of Symmetry. אלבום חובה, שילוב משובח של מלל ומוסיקה.
אני לא במיוחד אוהב אותם באופן כללי, אבל זה פשוט אלבום מבריק.
לפני 17 שנים. 20 באפריל 2007 בשעה 12:53
