"זה הכל בראש שלך..."

היה משהו חסר סיכוי בפניה אליה.
היא צעירה ורווקה, אני מבוגר ממנה ונשוי.
יותר מכך, היא שולטת. גם אני.
בכל זאת הרגיש לי נכון לפנות. ידעתי בעברי טעם שליטה נשית ומשהו בה עורר אותי לכך.
אולי התמונה המקסימה, אולי הכמה מילים הפשוטות והכל כך מזכירות לי אותי.
מסתבר שאינטואיציה עובדת. מייל ועוד מייל והחלה התכתבות אינטנסיבית בינינו.
רטוריקת המילים שלה הקסימה אותי. שום מעמדות ותפקידים היו שם. נטו היא.
זוכר שסיימתי ישיבה ורצתי לראות אם צצה לה שורה אדומה - הודעה ממנה.
זוכר שהתרגשתי לקרוא אותה.
בטפשותי הצלחתי להרגיז אותה עם שם בדוי שבחרתי לעצמי.
מוזר היה לחוש נורא כשנפגעה ממני. והרי איני מכיר אותה.
התנצלתי, הודיתי בטפשותי וביקשתי את סליחתה.
משהו בסליחתה היה חם ומחבק. לא היה מאושר ממני.
הציעה שנעבור למסנג'ר. שם כבר חשתי בעננים.
שיחה אינטרקטיבית, קולחת, עדיין לא נשלט ולא שולטת, כיף אדיר לשוחח איתה.

יום שישי בלילה, רוח, קור מקפיא ואני יוצא בשקט מהבית עם הכלב כדי לשוחח איתה.
מיני טירוף במושגים של נשוי בורגני שכמותי.
שם כבר העסק מקבל תפנית.
שם היא מורה לי לשכוח מהטון הסמכותי הטבעי שלי ולהתחיל להיכנס למוד של נשלט.
הציווי שלה. הטון השקט והפשוט בו השתמשה, על אף אי המיניות, גרמו לי לזיקפה מהירה וחזקה.
מיהרתי להיכנס לגן סמוך חשוך שלא לבוא במבוכה בפני בלתי קרואים.
"מעתה אתה קורא לי המלכה" אמרה. "תתרגל".
"אינך חייב בכל פעם, אך מדי פעם כך תקרא לי, ברור?"
"כן, המלכה" אני מוצא את עצמי לוחש לה.
ההתרגשות בשיאה. היא הורגת אותי. משהו בה כל כך עושה לי את זה.
יש בה שילוב של עידון, אינטיליגנציה, סמכותיות ורוגע שאין לי מושג מהיכן הצליחה לשאוב.
אני כולי נרעד ונסער מעצם הגילוי וההתנסות הכמעט ראשונית ואילו היא בשלה: "תרגע ומיד!".
"הכל בראש שלך".
"המציאות לרוב שונה בתכלית מהדמיון שבראשך". "אני רוצה בטובתך, תתאפס ומיד!".
"כן, המלכה, ארגע" אני מבטיח.

ראשון בבוקר. לאחר המילים הכתובות של שבוע שעבר ולאחר הקול והאינטונציה
של סוף השבוע הגיע תור חוש הראייה.
היא במסנג'ר. נכנס לומר לה בוקר טוב ומראה פניה מולי.
כבר אמרה קודם לכן שהיא יפה. אך גם אמרה לא לצפות ליותר מדי.
כל כך שמחתי שהופתעתי. כן קצת.
לא ניתן לראות הרבה בתמונה כה קטנה ומעט חשוכה, אבל זה מספיק. אהבתי את שראיתי.
"התכתבות רק במייל" ציוותה.
הלב שלי אומר "אוף" קטן, אך אצבעותיי מקלידות "כן, המלכה".
"כאן כלום?" אני שואל בתחינה.
"כלום!" היא עונה.
כאילו יכולתי לשמוע אותה אומרת זאת, כך בטון פסקני חסר פשרות. אני מתרגש שוב.
"אני זמינה לכמה דקות" הופיעה שורה במסנג'ר.
"אתה יכול לשוחח איתי, קדימה".
באופן מפתיע דווקא שוחחנו ארוכות במסנג'ר. אכן הייתה נדיבה איתי היום.
היום היא קראה לי "עבד" לראשונה. מעולם לא קראה לי כך.
חשתי שמחה וסיפוק. זו ללא ספק התפתחות חיובית. הודיתי לה על כך.
במהלך השיחה הכי קשה היה לדעת מתי לפנות אליה כמלכה ומתי כחברים.
לרוע מזלי אכן טעיתי ופניתי אליה שלא כנדרש באותו רגע.
העונש לא איחר לבוא.
"עד יום ג' באותה שעה אתה לא נוגע בזין, לא מאונן, לא כלום" ירתה.
אוף זה הולך להיות קשה.
"כן המלכה, ברור" אני עונה.
"זה ילמד אותך לחשוב היטב לפני שאתה פונה אליי".
ביקשתי את רשותה ללכת להשתין.
"קדימה" ענתה. "לך". "גם אני הולכת".
"השגתי אותך" צהלה כשחזרתי.
"ואני עוד הייתי צריכה לנגב" הוסיפה.
"יום אחד אתה תהיה נייר הניגוב שלי".
"אלך להשתין וכשאסיים תנקה את הכל עם הלשון שלך..."
אלופה בטיזינג כבר אמרנו?
כאילו קראה את ההתרגשות והזיקפה שלי הוסיפה "איך אתה מרגיש עם מה שאמרתי הרגע?".
למות.
יום ג' כל כך רחוק....