לפני 17 שנים. 13 באוקטובר 2007 בשעה 16:48
כשעמוק עמוק בבטן שורף מהלחף, לחץ נפשי מטורף שאפף אותי בשבועות האחרונים, עבודה רבה ומתישה שלא נפסקה גם בשעות המעטות ששהיתי בבית, לחץ מטורף שגרם לעפעף שלי לקפצץ לו. הגוף מותש ממאמץ נפשי וכשנגמרות לי שוב האנרגיות.
אני מכבה את האור, נשכבת על המיטה, עוצמת עיניים, חושך ושקט, ואני מקשיבה לאותן מילים המלמדות אותי לשחרר ולהרפות.
עובד כל פעם מחדש.
חצי שעה של שחרור, כשהדמעות משתחררות להן חופשי במורד הלחיים, חצי ערה חצי ישנה, מקשיבה לא מקשיבה ואני קמה.
מרגישה איך האנרגיה נבנית לה מחדש, איך המצבר נטען לו לאיטו.
צוברת לי כוחות להתמודד עם השבוע החדש.
