לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 19:54
שמלווה אותי קצת יותר מחצי שנה.
שלא חשבתי לרגע שהוא יצליח לגעת בי.
שהביא לי את השלווה והרוגע שבבטן.
אותה שלווה שחיפשתי כל כך הרבה זמן.
את היציבות הזו, שלא ביקרה במחוזותי תקופה די ארוכה
שכשאני חושבת עליה אני רואה למול עיני בול עץ עם שורשים כה עבותים וחזקים תקועים עמוק עמוק באדמה.
שמחייך אותי, אוהב אותי, מלטף אותי, מזיין אותי, מכאיב לי, ומרגש אותי.
מצחיק אותי, מקשיב לי, מבין, מרגיע, מדבר, וממלא.
לקח לי די הרבה זמן להפנים, להכניס אותו לחיי, להרשות לעצמי להיפתח, להיחשף, להיות פגיעה, להיות רכה...
ובעיקר להבין שאני אוהבת. מאוד מאוד אוהבת.
