לפני 16 שנים. 3 בנובמבר 2008 בשעה 20:34
"את לא יודעת לחלוק בטוב", כך היא אומרת לי ואני מתנגדת.
אני כן, אני עונה לה, מפשפשת במוחי ומנסה לתת לה דוגמאות קלושות.
היא עדיין בשלה, מקשה, "את עוצרת ושומרת בבטן, גם כשרע וגם כשטוב".
אני שוב מתעקשת ומנסה לתת דוגמאות עגמומיות.
לאט לאט אני מבינה. מפנימה שהיא צודקת, שאני באמת לא.
אין לי צורך, הטוב הזה הוא הטוב שלי, האושר הזה הוא שלי פרטי ואין לי כל צורך לחלוק אותו עם אחרים.
לא יודעת אם זה בגלל המופנמות שלי, או כי פשוט אין לי צורך לשתף ולערות אחרים...
