לפני 16 שנים. 8 בספטמבר 2008 בשעה 21:14
אני חותכת את הירקות, הוא מטגן את הבצל, ככה בהרמוניה מושלמת אנחנו נטולי כל כישרון בישול מכניסים הכל לסיר, בוחשים ומבשלים.
סירים קטנים מידי, מחסור בכלים, אבל שום דבר אינו פוגם בהנאה שלי
להיות איתו ביחד, לבד.
שנינו במטבח הקטן.
שותים, מעשנים, שומעים מוסיקה ומפזמים.
כשלפתע הוא נעמד מאחוריי... מנשק את העורף ובדיוק כשאני מפנה ראשי אליו לנשקו בחזרה מרגישה חבטה קטנטונת בעכוזי, זיק שובב ניצת לי בעיניים.
הוא מחבק, אוחז בי ומכווננן לעבר חדר המיטות.
כמה זמן אחרי אנחנו קמים כדי לגלות שנשרף לנו הבולונז...
שום דבר לא משבית מחדוות הבישול והזיון שריחו עדיין נידף בחלל...
אנחנו מתיישבים לאכול, ולמרות הכל. יצא טעים.