בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 16 שנים. 24 ביולי 2008 בשעה 8:08

כשמוסר הלוט מעל הערפל, התובנות מגיעות
וגורמות לי להבין שהפנטזיה שלי ושלו לא תואמת את המציאות.
העצב מחלחל לאט.
האכזבה גם היא.
די ברור לי מה אני רוצה, חשבתי שברור גם לו.
ידעתי שהכל היה אמיתי
כל מילה, כל תחושה, כל מגע.
מסתבר שזה לא סיפק אותי...
שאני צריכה יותר.
רגליים לאט נוחתות שוב על הקרקע, אחרי שהן ריחפו להן באוויר
שקט.
ורק הלמות הלב הכואב נשמעות.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - דברים כאלו מוטב להבין מוקדם מאשר מאוחר.
}{
לפני 16 שנים
Tiny lady​(לא בעסק) - אני יודעת... אבל עדיין עצוב לי.
תודה חומד, נשיקות בחזרה.
לפני 16 שנים
DOM Perignon​(שולט) - ורק הלמות הלב הכואב נשמעת...

חשבת פעם כמה קשה לו לאפרוח לבקע את קליפת הביצה?
נסי לחשוב, הוא כלוא בכלא, כמעט צר ממידותיו. אין לו אפילו אפשרות לקחת תנופה והוא צריך לנפץ את קירות כלאו.
זו לא חוכמה להתפעל מהאפרוח הצהבהב והחמוד שזה עתה בקע מהביצה... אף אחד לא רואה מה עבר עליו בדרך.

(החיים יזמנו לך שוב ושוב את אותו השיעור, עד שתלמדי אותו. ואז הם יזמנו לך את השיעור הבא.)
לפני 16 שנים
JohnnyBGood - אתה גאון
לפני 15 שנים
Tiny lady​(לא בעסק) - חשבתי שלמדתי... כנראה שטרם.
תודה איש.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י