שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 17 שנים. 27 בפברואר 2007 בשעה 13:08

לא מוצאת שקט, לא מוצאת שלווה, לא מוצאת את עצמי.
איך זה שלפני 3 ימים, למשך 3 ימים הייתי מאוששת?
ולפתע הדכדוך עטף אותי שוב. הגיח לביקור מבלי לקבל הזמנה. ואפילו לא יודעת לכבוד מה הוא הגיע, פשוט נכנס בדלת.
מרגישה ריקה, ריקה מתוכן. מרגישה סתמית, לא מרגישה עכשיו שיש לי מה לתרום לעולם.
למה המודיות שלי משתנה בכזו קיצוניות? למה הוקל לי? למה נפתחתי ונסוגתי לאחור?
למה לא טוב לי?
לאן נעלם לו הרגש?
שוב אני בורחת או מדחיקה? הבטחתי לעצמי שלא, האם אני לא מצליחה לעמוד בהבטחות שהבטחתי לעצמי?
מפריחה שאלות לאוויר, לא מוצאת בעצמי את התשובה.


מביט לרגע - עצוב .

אבל .... אסור לוותר לרגעים האלה . אסור .
אני בטוח שתמצאי את הכוחות ויהיו לך יותר מ 3 ימים טובים .

חיבוק חם .
לפני 17 שנים
Tiny lady​(לא בעסק) - תודה,
:-)
באמת שזקוקה לחיבוק, ועוד יותר רוצה לאפשר לדמעות לזלוג, ולא מצליחה.
לפני 17 שנים
לא קשורה - זו לא רגרסיה.
זה פשוט ככה.

לאט לאט יגדלו המרווחים בין הימים הטובים והרעים.

}{

לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י