לפני 17 שנים. 1 במרץ 2007 בשעה 18:54
מזה תקופה שאני לא יודעת להגדיר את התחושות שלי, למרות שהן שבות אלי לאיטן. הן מופיעות כסממנים פיזיים.
משהו יושב לי בנבכי הבטן ומעקצץ, ואני רגועה, שלווה, מנסה להקשיב לו, להבין, לקרוא לילד בשמו.
ולא מצליחה להחליט.
מארגנת עצמי לערב בנות הולל, וזה יושב שם, מטריד את השקט.
לא כואבת, לא כועסת, רגועה.
אז פאק,כוס עמק, שיצא כבר.