שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 20:40

כבר כמה חודשים ארוכים אני כמהה להרגשה הזו.
של הנורמליות והרגיל והשקט והשלווה, ולהיות אני, ולהפסיק עם השטויות וההרס העצמי, והאטרף והחיפוש אחרי ריגושים.
אז למה כשהוא מתחיל להגיע אני לא בטוחה שאני רוצה להיות שם?
למה אני ממשיכה להימשך לאפל?
למה שכשהשקט מתחיל להגיע אני מסתובבת באי נוחות ומדגדג לי באצבעות?

המקל והגזר - אולי משום שזה השקט שלפני?....
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י