שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 17 שנים. 8 במרץ 2007 בשעה 16:45

בא לי לארוז מזוודה ולברוח.
אבל החלטתי שאין הנחות הפעם, אני מטפלת בעצמי, אני עוזרת לעצמי, אני סוגרת קצוות עם עצמי.
אבל המודיות הזו מתישה אותי, יומיים אני למעלה ויום אני למטה.
ואם אברח, היא תיעלם? ואם אסע היא לא תרדוף אחרי כמו GPS שמנווט דרכו ומגיעה לנקודה,
ואם יש באג במכשיר והיא לא תצליח למצוא את הדרך, סביר להניח שהיא תמתין לי ישר עם הנחיתה.
תאותת ותסמן שהנה היא וממנה אי אפשר לברוח.
אבל בא לי לברוח...
כי עכשיו, נקודתית, אין לי כח

אנגלי​(אחר) - היי ליידי
מכיר היטב את התחושה של הרצון לברוח. אבל לא תמיד יש לאן. אפשר לנצח במשחק הזה אבל רק לזמן קצר.
את צריכה פשוט לבנות לך עיר מקלט.
אנגלי
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י