הלכתי לישון שנ"צ
ידעתי שאני אמורה לפגוש אותו בערב, ולא הצלחתי להירדם
חרמנות ובעקבותיה רטיבות, ובעיקר מחשבות. מה אני הולכת לעשות לו. לאיש.
הוא לא שלי, והוא חבר טוב, אבל את המתח ביננו אפשר לחתוך אפילו עם סכין חד פעמית.
כשהפנטזיה בראש התגבשה לידי תמונה ברורה, הרטיבות גאתה עד כדי כמעט שלולית ידעתי. אוננתי ונרדמתי.
בערב הגעתי אליו, מאוד אוהבת את האיש.
באיטיות מזדחלת הוא הגיע למקום שהוא נמצא בו עכשיו, מקום מכובד, מקום של כבוד.
התיישבנו על הספה בסלון, זו לי הפעם הראשונה שאני מבקרת בביתו, , הרגשתי בנוח, הרגשתי בבית.
חלצתי נעליים התיישבתי בסיכול רגליים על הספה כשהוא יושב על אותה ספה למולי, גופות נוגעים לא נוגעים, ידיים נוגעות לא נוגעות. דיבורים וחיוכים. מפחדת לנפץ את החברות, אבל רוצה.
הוא אמר, תזכרי , שבפעם הבאה שאנחנו נפגשים את בידיי.
חייכתי לעצמי.
זה הסתכם בפלאג בתחת, ואותו, על 4 למרגלותיי, ספנקים כואבים וסטירות בכל פעם שקיבלתי תשובה שלא מצאה חן בעיני. השפלות קלות, סגידה ונישוק כפות רגליי.
לא יכולתי לעשות לו יותר מזה.
חצי תחושה של גילוי עריות ורצון עז לחבק אותו.
פאק, מוזר לי בבטן.
לפני 17 שנים. 31 במרץ 2007 בשעה 7:42
