שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 17 שנים. 3 באפריל 2007 בשעה 17:52

לא תמיד אני מצליחה לתרגם את התחושות שלי, או להבין.
בא לי להקיא, ויש מחנק בגרון.
ברור לי שמשהו לא בסדר, ואני לא מצליחה לפענח.
בא לי לבכות ולדמוע ולשחרר, ואני פשוט לא מסוגלת.
אולי זה החג, אולי האובר משפחתיות, אולי המעבר הזמני לדירה חדשה, אולי כי אני לא מוצאת שקט עכשיו.
תחושת הקבס עולה במעלה הגרון, לא מרפה.
ואני כבר חשבתי שזה מאחוריי, שהנה הוקל לי ואני חוזרת להיות עצמי.

מביט לרגע - אויייי . ועוד גרמתי לך לדמוע בבלוג שלי היום ...
}{
לפני 17 שנים
Tiny lady​(לא בעסק) - לדמוע זה בריא.
נגעת לי ביבלת מאוד כואבת שם...
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י