שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 17 שנים. 23 במאי 2007 בשעה 9:08

בהפסקות אני נרדמת, נחה את מנוחת הלוחמת.
כשהסרט מתחיל אני ניעורה לחיים.
כולי דרוכה, כולי ציפייה, כולי קשובה.
כל הגוף מתמלא אדרנלין, ונרגש.
ואין לי מושג כבר מה מציאות ומה מבויים, הכל עירבובייה אחת גדולה.

שחור עיניים​(שולט) - שכחת לציין מי השחקנים
לפני 17 שנים
Tiny lady​(לא בעסק) - הם משתנים, הולכים, ולפעמים מגיעים שחקנים מתחילים להיבחן.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י