לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 12:16
הוא מצליח לגעת בי.
מבלי להתאמץ כמעט.
רק מעצם היותו הוא. הפשטות שלו, הכנות שלו, הרכות שלו, החום שלו.
וכשאני איתו המחיצות נעלמות, אין חשש, אני לא נלחמת.
אני יודעת שכל מעייניו מכוונים אלי, לחיוך שלי, שיהיה לי טוב.
אתמול הוא ויתר על העונג שלו כדי שאתענג אני.
כשאני איתו המגננות והמסכות אינם קיימים.
לא מרגישה צורך לעשות שואו, להבריק, להצטיין, להוכיח, להצדיק.
פשוט להיות אני...
אולי זה בגלל שבתוך תוכי אני יודעת שזה לא נועד להיות. לא איתו.
