כבר לא בורחת

הכרתי אותו אצל חברה, הוא מזיין מהצד. אין לו אלוהים.
לא שופטת אותו, איש הישר בעיניו יעשה. אבל לא חשבתי שזה יהיה לי נכון להיכנס לשם.
"את מוציאה ממני משהו שאני לא מכיר, ולא רגיל אליו, וזה מטריף לי את המוח, כבר בפעם הראשונה שראיתי אותך זה עלה, רק שלא ידעתי מה זה". כך הוא אמר.
לי, וכעת כבר לו די ברור מה יוצא ממנו כשהוא איתי.
הוא החליט שכן, אני החלטתי שלא.
כמה שבועות טובים של חיזורים עיקשים, כאריזמה, צ'ארם וצד אפל ואני מרגישה איך ההתנגדות שלי הולכת ונחלשת.
יודעת שאני צריכה לברוח משם, יודעת שזה יזיק לי אולי אפילו יכאב, יודעת שהוא בגבול האסור מבחינתי ואני נמשכת לשם כמו לאש.
מודעת לעובדה שאני פוגעת בעצמי אבל במודע עוד לא בוחרת ללכת.