הבלוג של אלישבע

אני הולכת לכתוב עכשיו מכתב, מכתב ממני אל הרבה אנשים, לא את כולם אני מכירה, ואני חושבת שאף אחד מהם לא ממש מכיר אותי. אני מרגישה שיש לי מה להגיד להם, כי להם היה כנראה הרבה מה להגיד עלי. יש לי כמה תכונות בעייתיות, אחת מהן היא הרצון שלי להיות אהובה, או לפחות מקובלת, על כולם, פשוט קשה לי לחשוב על זה שאנשים שונאים אותי, וחושבים עלי רע. תכונה בעייתית נוספת היא שלפעמים אני מרגישה צורך להיות ישירה מידי, ולומר את הדברים על השולחן, בעוד שאולי היה עדיף להשאיר אותם מתחתיו. שתי התכונות האלו, ואולי עוד כמה, הולכות לגרום לי עכשיו לחשוף את עצמי קצת יותר ממה שהתכוונתי, ואולי גם יותר ממה שהתכוונתם אתם לשמוע.

אנשים הם מורכבים, הם מונעים על ידי רגשות מורכבים ובחלק מהמקרים מאוד לא צפויים.

במשך חצי שנה היה לי אדון נפלא, קפה, שאהב אותי מאוד, ואני החזרתי לו אהבה רבה, ואוהבת אותו עד היום. קפה הוא אדם נשוי, אבל באהבתי הרבה אליו הסתפקתי במה שהיה לו לתת לי והוכרתי אותו מאוד על הנתינה הזו. לילות רבים הלכתי לישון לבד, ובבקרים התעוררתי לבד, סופי שבוע רבים העברתי בעבודה, כדי להימנע מלהימצא בבית הריק. קפה דיבר איתי לא פעם על כך שאני צעירה ולדעתו מגיעה לי זוגיות מלאה, עם אדם שיוכל לתת לי את עצמו במלואו, אבל אני ניסיתי להתעלם מהצורך הזה, בגלל שהיה כל כך חשוב לי להישאר עם קפה. כששיתפתי את קפה בפחד וברצון שלי להיות בזוגיות מלאה, עם אדם פנוי, הוא עודד אותי לצאת ולחפש בן זוג. מכיוון שלא יכול היה לצאת איתי למקומות ציבוריים, שלא לדבר על מקום כמו הדנג'ן, הוא הרשה לי ללכת לשם לבדי, ואף ניסה לסדר לי ליווי לשם. קפה הוא אדם מאוד מיוחד, והוא גבר על רגשות אנושיים כמו קינאה וצרות עין, והסכים, ואף רצה בשבילי, שאבלה ואתחבר עם אנשים, כולל סשנים או סקס. להזכירכם, ככל הידוע לי, אין דבר כזה בדס"מ נכון או לא נכון, וכל דבר שהוא שפוי בטוח ובהסכמה- מותר.
לפני שבוע, ביום חמישי בערב, הלכתי לדנג'ן לבד, לא חשבתי שאגיע לשם, הייתי מעט מדוכאת באותו היום, אבל לבסוף החלטתי, וקיבלתי את רשותו של אדוני לדבר, דקות אחדות לפני כניסתי למועדון. בגלל שהיו בי הרבה רגשות מעיקים וקשים, החלטתי להתפרע על אמת, ולנסות לממש פנטזיה, לבחור לי שולט לסשן, (גם לכך היה לי אישור). לא יודעת איך, הדבר הכי לא צפוי קרה לי שם, אני התאהבתי. זה היה כל כך מהיר, שכמעט לא הרגשתי איך זה קורה לי. פגשתי את מסטר ערן בפעם הראשונה, והרגשתי כאילו אנחנו כבר מכירים מקודם, מה שהיה נכון בדרך כלשהי, מופלאה בעיני. מסטר ערן הכיר אותי מכתיבתי בבלוג, בו כתבתי לפני כשנה, ואותו סגרתי לפני למעלה מחצי שנה. בדרך מופלאה ועמוקה, הוא הכיר אותי והיה איתי כל כך, עוד לפני שראינו זה את זה, ואף סיפר לי שהייתי פנטזיה שלו. פניתי אליו בלי לדעת את זה, והוא נענה לי, וסישן אותי, רק לאחר שהיה בטוח שזה בסדר מבחינת אדוני. רק בסיום הסשן, שכבר במהלכו התחלנו להרגיש רגשות חזקים, גילינו פתאום את ההכרות המוקדמת הזו.
כבר למחרת דיברתי עם קפה, ביקשתי ממנו שישחרר אותי, והוא הסכים בעצב, ואיחל לי בהצלחה. בימים האחרונים הבנתי פתאום שיש לי הרבה שונאים (בעיקר שונאות), שמבקרים אותי, לא מולי, על מעשי, ואף טוענים שתכננתי את מעשי במשך חודשים. יכולתי לומר שאני "שמה זין" על כולם ושלא אכפת לי מה חושבים עלי, אבל זה לא נכון. הדברים האלו ששמעתי גורמים לי עצב רב, איך אנשים שלא מכירים אותי שופטים אותי על דברים, שהם יודעים שעשיתי רק משמועות?
עכשיו אחרי שגוללתי בפניכם את כל הסיפור הארוך, שגם הוא רק חלק מכל מה שהיה, אני מגיעה לשורה הסופית, למה שבצעם רציתי לומר. אני רוצה לומר לכם, לכל השופטים העליונים, לכל הדיינים, למפיצי השמועות, ולמאזינים להם, אני לא כועסת עליכם, כמוני, גם אתם מורכבים. משהו במורכבות שלכם גורם לכם לעשות את מה שאתם עושים, ולמרות שזה פוגע בי מאוד, אין לי יכולת להבין או לשנות את זה. המקרה הזה יכול להוות מסננת מצוינת לחברים אמיתיים, יש מעט כאלה, והם כל כך יקרים, אבל לא אשתמש במסננת הזו, בכדי לא לסנן מישהו בטעות. אני סולחת לכולם, אפילו למי שלא רוצה שאעשה זאת בשבילו, מקווה שתוכלו פעם להבין גם אנשים אחרים, ומבטיחה להשתדל ככל יכולתי להבין אתכם, ולא לשפוט אתכם, אם אי פעם תהיו במקומי, או במקום דומה.
את הכל יכולה לנצח האהבה, את הכל. מקווה בשבילי ובשביל כולם שהיא תמשיך לעמוד לצידנו לעולמי עד.