הבלוג של אלישבע

עיניים. באמצע הכל, הצפיפות, המוזיקה הרועשת, הסשנים, התלבושות, פתאום עיניים. עיניים גדולות, מבט עמוק כזה, אני מביטה בהן, ומרגישה כאילו אני מציצה אל התהום העמוקה שמסתתרת מאחוריהן. פתאום היא מחייכת אלי, ישר אלי, אני מחייכת בחזרה ומיד משפילה את המבט. משהו בישירות הזו שלה, קשה לי. להישיר אליה מבט הרגיש כמו להסתכל ישר על השמש, בלי משקפי שמש. לא אכפת לי לחשוף גוף, אבל לגשת אליה ולחשוף תחושות עמוקות כל כך ממבט אחד, זה אני לא מסוגלת. יושבת בפינה שלי, בתוך ההזייה הפרטית שלי, סוג של טריפ שהגעתי אליו עם המוזיקה, הכאב והחשיפה, ופתאום היא רוכנת אלי. מקרוב, המבט שלה אפילו יותר חודר, ואפשר לראות בו גם פרטים נוספים, פרטים קטנים, שממרחק לא ידעתי שהם קיימים. העור שלה רך, השפתיים כל כך נעימות והנשיקות מלאות תשוקה. רציתי לטעום את כולה, ביקשתי רשות ללקק אותה, "היום רק תריחי" היא אמרה. הכל בה מדהים, איך שהיא זזה, איך שהיא נוגעת, איך שהיא שרה, בתפאורת הבוקר של יפו. רציתי אותה, לענג אותה, לחבק אותה, להרגיש, לשמוע אותה צוחקת.