יש דברים שאם מבזבזים אותם, אם נותנים להם ללכת, הם לא חוזרים. יש דברים שהם חד פעמיים, לא ניתן למדוד או להעריך אותם, והם לא ניתנים להשוואה. יש הרבה דברים טובים בעולם, דברים שאפשר לקנות, לקבל או להחליף, אבל יש דברים שמרגע שיש אותם, אפשר רק לאבדם.
המבט שהיה לך בעיניים, המבט שגרם לי להרגיש הכי מושלמת, הכי יפה והכי טובה, המבט הזה שגרם לי לשכוח מי אני, לשכוח את כל הרע, הוא אבד. לא יעזור שום דבר, שום דבר שאני אעשה או אתה, הוא לא יחזור. שאלת אם היה שווה, היה טוב, הייתי צריכה את זה, וכמובן שלא היה שווה. ברגע שהמבט הזה אבד, ואני יודעת שלא יחזור, אני יודעת שגם אני לא אהיה שוב שם. תמיד אשאר אני, לא אוכל יותר לשכוח אותי, אפילו לא לכמה דקות קצרות, אפילו לא בחלום, זה אבד. הכאב הזה שאני מרגישה כשאני מסתכלת לך בעיניים, מחפשת כל כך משהו שאני יודעת שאף פעם לא אמצא, הוא חד יותר מכל דקירה, הוא שורף יותר מכל הצלפה, הוא לא חולף כמו הכאבים האחרים, והוא מלא בייאוש.
לפני 17 שנים. 14 במאי 2007 בשעה 9:56
