אמנציפציה

אחרי ששברתי את הרגל, עברת בהוראתי להתגורר בביתי כדי שתוכל לעמוד לשירותי בכל שעה שאזדקק. עד אותו היום היית בביתך – נכון להיענות לכל פקודה טלפונית. הפציעה שלי הייתה הזדמנות לך להעמיק את ההתמסרות שלך אלי, ולשנינו – הזדמנות להעמיק את קשר השולטת והסאב שלנו.

שבועיים ביליתי בשכיבה, במיטתי או על הספה בסלון. לך הקציתי חדר משלך. בימים בהם הייתי מרוצה במיוחד משירותך, ישנת על השטיח בחדרי. הבטלה הייתה מהנה. שכבתי וקראתי, צפיתי בטלוויזיה וישנתי, וידעתי שאני יכולה לסמוך עליך לחלוטין: ניקית, בישלת, עזרת לי להתרחץ, הגשת לי קרח ומשככי כאבים. לפעמים, כשהכאב התגבר מאוד, הוריתי לך לשכב תחתי וללקק אותי. תחושות העונג הועצמו כשהשתלבו בכאב העמום של רגלי המגובסת, והאורגזמות, שהלכו והתעצמו סייעו להקהות את הכאב לזמן מה.

אחרי שבועיים יכולתי כבר להסתייע בקביים ולא בכסא-הגלגלים. אך עדיין אמצעי-התעבורה המועדף שלי היה אתה. נשאת אותי מחדר לחדר ומדירתי אל המכונית, אל המסעדה ואל החנות. שמחתי על זרועותיך החזקות ועל חוסן-גבך וידעתי שאתה עובד על מנת להתחזק כדי שתוכל לשאת אותי ואת משקלה העודף של רגלי המגובסת ביתר הצלחה.

החלטתי ללכת למסיבה. הבהרתי לך, שאינך מגיע אליה בתור סאב המקולר אלי, אלא פשוט ככלי-עזר. לו יכולתי, הסברתי, הייתי הולכת לבד. אבל הפעם אתה מצטרף, להיות שם לשירותי.

לבשתי שמלת ויניל שחורה וקצרה, שחשפה רגל אחת שזופה ונעולה בסנדל אדום, ורגל שניה מגובסת לכל אורכה. לא הרשיתי לך לחתום על הגבס, והוא היה לבן, חלק ונקי כמו ביום שהושם עלי. לא לקחתי את הקביים איתי, שהרי אתה תהיה שם עבורי כל הזמן.

נשאת אותי מן המכונית ובמדרגות הרבות שהובילו אל המועדון. נהניתי מן המבטים שננעצו בי בדרך, רגלי המזדקרת לבנה ומבהיקה בחשכה. הנחיתי אותך אל הבר, שם הוריתי לך להושיב אותי על אחד הכסאות הגבוהים. הבאת כרית והנחת תחת רגלי הפצועה. בהינף אצבע, סימנתי לך לשבת לרגלי. ישבת מולן, עיניך בגובה ברכי, ואני הזמנתי לי משקה. לאט לאט נאספו אנשים ליד הבר, ואני נשאלתי שוב ושוב על הפציעה שלי, על הגבס, אם אני סובלת כאבים. היו ששמו לב גם אליך; דומית אחת נתקלה בך ומעדה, ואני אילצתי אותך להתנצל בפניה בכל דרך שהיא תמצא לנכון. היא לא ניצלה את ההזדמנות, והסתפקה בבקשה הסליחה המבוישת שמלמלת, על ברכיך, ראשך מורכן. אני, לעומת זאת, ראיתי בכך הזדמנות לחינוכך. הוריתי לך להוציא את שוט-הזנבות הסגול שלי מתיק הגב שנשאת. עדיין ישובה על כסא-הבר הגבוה, ציוויתי עליך להשתופף על כסא בר סמוך, ישבנך מופנה אלי. ישובה, הצלפתי בך כמה פעמים, לא חזק, אך מספיק כדי שתחוש אי-נוחות באחוריך ובעיקר השפלה צורבת לעין כל מי שהיו סביב.

בישבן דואב מילאת את פקודתי הבאה ונשאת אותי מן הבר אל אחת הספות הסמוכות. הנחת את תיק הגב לצדי והשתרעת בהכנעה על הרצפה, בעמידת-שש, ואני הנחתי את רגלי המגובסת על גבך. כעת התפניתי "לארח". לצדי התיישב דום שבעבר סייעתי לו לאלף את הסאב שלו. הסאב שלו עמד לצידו, נכון לשרתו, ידיו מושטות קדימה לקבל את אפר-הסיגריות שעישן. הוא שאל אותי עליך, על התהליך שאתה עובר. האם אתה מצטיין בשירתך אותי, האם אני מרוצה. עניתי שכן וסיפרתי לו על השבועיים האחרונים. הוא היה רוצה לראות אותך משמש לי כ"משכך כאבים", התוודה הדום. הוא היה רוצה לראות אותך יורד לי כשגבך תחת הגבס הכבד. אין לי חשק לאורגזמה, אמרתי, אבל אני בטוחה שהסאב שלי יוכל לשעשע אותך בדרכים נוספות. בינתיים הצטרפה אלינו ידידה נוספת, שמראה אחוריך הזקורים תחת רגלי קרץ לה. הנהנתי כלפיה בחיוך והיא רכנה והניחה את לחייה על ישבנך. נרעדת בהפתעה, אך לא משת ממקומך. לסימן שנתתי, שלחה ידידתי את ידיה אל מפשעתך, פרפה את החגורה והרוכסן ומשכה את מכנסיך כלפי מטה, כך שתחת שלך נחשף. הרגשתי אותך רוטט תחת רגלי – זה שימח אתי וגם עייף אותי.

הוריתי לך לקום ולהסיר את מכנסיך. תחתונים נאסר עליך ללבוש, וכאשר התפשטת במבוכה נחשף הזין הקטן שלך לעין-כל, כלוא בתוך חגורת-הצניעות, ביציך מגולחות יפה. הדום שלידי שרק בהערכה, ופנה לסאב שלו, שהתבונן בך בעיניים קרועות: "המלכה שש היא יצירתית והרפתקנית", אמר לו, "ויתכן שבקרוב אשלח אותך שוב לשבט-אילופה". הסאב שלו הסתכל אלי, ואני חייכתי, יודעת שחיוכי יעלה בו זיכרונות אמביוולנטיים. בניגוד אליך, הוא חשש מחגורת-הצניעות, ובניגוד אליך, הבליטה במכנסיו ניכרה היטב. אמרתי לך לשוב לשמש הדום-לרגלי, ולהפנות מבטך אל הזין שלו. רציתי שתראה ותזכור כל הזמן למה אתה לא מסוגל.

על הספה ישבתי ולצידי ידידתי והדום. הרמתי מעט שת שמלתי הקצרה ותחבתי את ידי בשולי הגבס, שהגיע למעלה ירכי, נהנית מהתחושה העוטפת. הסאב שסייעתי באילופו בעבר עמד הכן ליד הדום, שעישן בשלווה ואיפר לכפות-ידיו המושטות. מדי פעם ראיתי עווית קלה של כאב חולפת על פניו, כאשר האפר נפל לכפותיו עדיין מלחש. תחת רגלי היית אתה, ואני נהניתי לשבת שם, מוקפת בתשומת-לב וחברים, בוחנת את הבמה להרפתקאותיי, מסמנת את מגרש-המשחקים שלי.