אמנציפציה

איך נוצרת דומית, ומי יוצר אותה?

לסאטין, כנשלט, יש פנטזיות מאוד ברורות ומפורשות לגבי מה שהוא אוהב שיקרה לו בסיטואציה בה הוא הסאב שלי. ככל שהן מפורטות יותר, במובנים רבים "מוקלת עלי המלאכה": כל מה שעלי לעשות הוא לקרוא בבלוג שלו, או לדבר איתו, וללמוד מה הוא אוהב - ואז לבצע. במובן בו "הכל צפוי והרשות נתונה" - אני יכולה לענג אותו ולהתענג איתו, תוך שאני יוצקת לתוך הפנטזיה שלו את הפרשנות שלי, את הווריאציה שלי למימושה.

לי, כשולטת, אין פנטזיה. יש לי דרישות; ויש לי תקוות.
הדרישות, אלו הם הדברים שמובנים מאליהם כסטנדרט בסיטואציה המינית ביני לבין סאטין, למשל: אסור לו לגמור לפני. אסור לו לסרב לי (אלא במקרה של מימוש מילת-הביטחון). הוא חייב להיות מקולח לפני אינטראקציה מינית בינינו. אסור לו לגעת בי בלי רשות.
התקוות, אלו הם הדברים שאני מאוד הייתי רוצה לממש במיניות שלנו. חלקם, לצערי, הם גבולות ברורים של סאטין. למשל, לזיין אותו בתחת. זה כואב לו והוא לא מוכן שאעשה זאת. אחרים הם דברים שעדיין לא סיפרתי לו שאני אוהבת. אחרים הם דברים שהוא יודע שמסקרן אותי לנסות עליו, אבל עדיין לא הגענו למימושם.

יש לי כל מיני סוגים של פנטזיות מיניות, שמשמשות אותי בעיקר באוננות שלי. אבל הן לא פנטזיות של שליטה.
אני זוכרת שקראתי כמה פנטזיות מדהימות ומגרות של שליטה נשית בספר של ננסי פריידיי, "נשים מעל". הפנטזיות הללו הדהימו אותי מכמה בחינות: הן היו של נשים שבשום אופן לא שייכו עצמן לקהילת הבדסמ או להעדפות מהסוג הזה. הן היו של נשים שכתבו אותן במכתבים לננסי פריידיי בשנות השבעים והשמונים - טרם היות האינטרנט כמקום טבעי ואף טריוויאלי לשיתוף, מתוך בושה גדולה וסקרנות גדולה, לעיתים גם אשמה ובעיקר בתחושה שהן "היחידות בעולם" עם פנטזיות כאלה. בנוסף, הפנטזיות הללו מאוד מגרות בעיני, למרות שהן מאוד רחוקות ממה שאני מפנטזת לעצמי. את הספר ה(חצי) אקדמי הזה קראתי בהנאה ועם יד בתחתונים, ואני ממליצה לכל אישה וסאב להניח עותק ליד המיטה. אני זוכרת פנטזיה של אישה שמדמה עצמה כאל?ה בטקס הזדווגות המוני, בו אלפי גברים עירומים נבחנים על ידה וחלקם נמצאים כשירים לשמש אותה, כשהיא יושבת על כן גבוה והם מענגים אותה ונשים יפהפיות אחרות לפי בחירתן ועל פי רצונן. הכל היה מאוד יווני-רומי, עם טוגות וכלי לבן וזהב, אבל משהו בחיות של התיאור שלה עשה את כל הסיטואציה למאוד מגרה גם בעיני, וגמרתי בקריאת העמודים האלה כמה פעמים.

למרות ההתגרות שלי מפנטזיות שליטה של נשים אחרות, איכשהו לא נוצרו לי כאלה משלי. ומכאן אני תוהה כיצד אני, כדומית, נוצרת? ומאיפה בכלל מגיע הצורך שלי, או הרצון, להיות דומית? אולי זה לא המקום הטבעי שלי, ואולי אני רק "ממציאה" אותו כדי להיות אישה טובה יותר, מענגת יותר במיטה, לבן-זוגי? אולי הדומיות שלי היא רק הפנטזיה שלו?

יש לי מקום בלב שיודע שזה לא נכון, כי הזדהיתי עם ההגדרה הבדסמית של "שולטת" עוד לפני שהכרנו. גם כשאני קוראת לאחור בטקסטים יומניים שכתבתי כנערה, אני מוצאת שם הרבה מוטיבים של שליטה ושל רצון לשעבד גברים לרצונותיי המיניים. לא תמיד הייתי מודעת לכך שהרצונות הללו מיניים (למדתי לפרש את תחושות-הגוף שלי כמיניות רק אי-שם בשנות העשרים של חיי). אבל כן הייתי מודעת לצורך שלי במערכת יחסים לא-שיוויונית, שבה אני אהיה מעל. את אחד הטקסטים האלה העתקתי מיומן בת התשע-עשרה שהייתי לכאן. תמיד רחשו בי רגשות אריסטוקרטיים, ותמיד הרגשתי יותר בנו במדינות אירופאיות בהן גברים פותים לך את הדלת, מלבישים את המעיל, מושיטים לך יד לצאת מהרכב (או מהכרכרה) וכן הלאה. הזדהיתי עם הרוזנת דה-מרטיי מ"יחסים מסוכנים" שאהבה לראות כיצד הכל סרים לרצונה, וכאילו לא די בשליטה הגלויה (במשרתים ובצעירים שסביבה), הוסיפה לכך גם את השליטה הסמויה, באמצעות מניפולציות ותככים. כמובן שהזדהות אריסטוקרטית כזו חייבת להיות מלווה בעצימת-עיניים כלפי המציאות בה נשים היו כלואות מחוכיהן ונטולות זכויות כלכליות חשובות, מה שהשאיר אותן במקרים רבים משועבדות לגברים שסביבן, יהיו טיפשים ואופורטוניסטיים באשר יהיו. כך ששוב, המודל שלי לנשיות עליונה אינו מושלם, ואפילו מלא סתירות ומבולבל. ובכלל, לפתח מודל של שליטה נשית יכול להיות אחד משתיים - הכלה של מודל השליטה הגברית על אישה, או פיתוחו של דבר חדש לגמרי, שונה ומנותק מכל המודלים של שליטה שקדמו לו.

החשש שלי בהיפוך מודל השליטה הגברית לכזה של שליטה נשית, הוא שבכך אני ממשיכה כאשה לשרת את הפנטזיות של בן-זוגי. באופן כללי זה בסדר, ואפילו נעים, ואפילו חשוב בתוך זוגיות; אבל באופן פרטי זה מרגיש לי כמו אספקט נוסף של שעבוד. אפילו שעבוד מתוחכם יותר - כזה המנכיח מציאות פנימית לפיה הפנטזיה שלו היא הפנטזיה שלי - ואז אנא אני באה? ומי אני בכלל?

כך שאני נותרת עם האחריות לפתח מודל חדש לגמרי של שליטה נשית, אשר תלוי רק בי ובמה שאני רוצה. והנה ההזמנה למסע פנימי נוסף: מה אני רוצה?מדוע אני רוצה לשלוט? באיזה אופן אני רוצה לשלוט? ובמי?