הרהורים מהקומה השלישית

שקרים וסודות בפי הולכי הרכיל,
מס שפתיים מנת חלקם של חנפים.
שפתותיהם צבועות אודם זול,
שיערם משוח בשמן השווקים.
אי הידיעה אינה פוטרת,
עצם ההתעלמות היא הנחמה.
שבויים בחומריות הם עבדי הכסף,
אלילם עוטה זהב כולו אומר צביעות.
מובל באפריון, נכלם,
עירום כביום היוולדו מול ראי המציאות.
אין בו הדר ואין בו זיו,
הילתו מחוררת מגלה סודותיו.
נחמתו היא לשעה תקוותו תקוות שווא,
אך אינו חושש ויודע כי רבים הם כה רבים הם עבדיו.
עבדי הכסף, הרכיל והחנופה, הצביעות והשקר,
מתכרבלים לילה לילה במיטתם הרדודה.