פרשני הספורט בארץ הוכיחו בפעם המיליון שאין להם מושג: "מכבי קורסת ברבע האחרון"; "שרף הוא לוזר, מאמן מיושן שפוחד לשנות, דוגל בהגנה אישית מקובעת..."; אלה רק חלק מהתדמיות שהם ניסו לפמפם לנו השכם והערב. פרשני הספורט בארץ פשוט לא מבינים מה זה ספורט. הם לא מפנימים את הענף שעליו הם יושבים, אז מה הפלא שכל פעם מחדש הם כורתים אותו רק כדי לצנוח אל הקרקע? אני מודה, לא נהניתי כבר הרבה זמן כמו שנהניתי אתמול כששמעתי את ישבנם השמנמן נחבט בקרקע אחרי עוד ניצחון הרואי של שועל הקרבות הוותיק והחבורה הלוחמנית שלו. הניסיון ליצור תבניות בענף הספורטיבי המשוחרר מקונבנציות מוכיח שהעיתונאים פשוט איבדו את הקסם והיופי שבספורט בכלל: אין חוקים, הכל יכול לקרות. זה כל היופי בענף הזה, ולכן כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם מרותקים בכל פעם מחדש- מה שכל אוהד ממוצע בעל הבנה בינונית ומטה יודע, כתבי הספורט איבדו מזמן. הסיבה לכך פשוטה, הם איבדו מזמן את היושר העיתונאי, כתיבתם סובייקטיבית ובעלת פניה אישית מוצהרת. הם מנהלים פנקסים ומחסלים חשבונות על גבי העיתון, כותבים כמו אחרון האוהדים ולא כמו ראשון העיתונאים. הכתיבה המשוחדת שלהם מזמינה "ביקורת מטעם". ככה נראים פניו של הענף כולו. אתמול הם קיבלו חותמת "נכשל" פורמאלית עם פלומבה מהדהדת, כזו שיזכרו לעוד הרבה זמן.
הענק הצהוב הוכיח אמש שוב כמה עצומה היא המסורת שלו. צריך ביצים של בת יענה כדי לצאת מקבר של 18 מינוס בחצי גמר יורוליג. הצהובים פשוט סירבו להיגמר. כשנראה היה שניתן להתחיל בהספדים (המקוננות כבר הוזמנו לאולפן, עיתונאי החצר "שלנו" כבר השחיזו את עטם) מכבי שוב יצאה מהקבר בכושר הישרדות של חתול בעל תשע נשמות. שרף הוכיח שהוא לא רק שועל הוא גם קוסם. אתמול הוא שלף שני שפנים מהכובע שלו: אליהו, שיובש בשיטתיות במשך עונה שלמה עלה ונתן תצוגה התקפית מרשימה כשניכר היה שלשחקני היריבה אין מושג איך מתמודדים מולו; שארפ, הקפטן הבלתי נגמר של מכבי, הופשר ברגע הנכון, במאני טיים, שעה שהניסיון וקור הרוח מדברים; לגבי שני האחרונים אני כבר למעלה משבועיים מספר לכל מי שרק רצה לשמוע (וגם למי שלא) שהם פשוט חייבים לשחק יותר. אליהו החתולי יכול לייצר הרבה נקודות במעט זמן, מה עוד שרוב הקבוצות לא ילמדו אותו, ושארפ הוא שארפ הוא שארפ. מי שהפתיע לטובה היה דווקא ה"בולדוג" אלכס גארסיה. יכולותיו ההגנתיות מוכרות וידועות, אמש הוא הביא גם יכולת התקפית משובחת שגמרה את המשחק.
מה אומר ומה אגיד. תענוג צהוב צרוף ומזוכך. ניצחון מתוק המשאיר טעם של פעם בניחוח של עוד. הרבה עוד אם אפשר. ביום ראשון הגמר הקלאסי של אירופה: מכבי נגד צסק"א בקרב אחרון על כל הקופה- על הגביע הנכסף. משימה קשה בהחלט אבל אפשרית. מה שהכי חשוב זו האמונה כי "בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה".
שבת שלום!!
לפני 16 שנים. 3 במאי 2008 בשעה 8:22
